רחם נכרת בעת ניתוח קיסרי: התובעת קיבלה פיצוי

בית המשפט פסק פיצוי של 150 אלף שקל לאישה, על אף שלא קיבל את הטענה שכריתת הרחם הייתה רשלנית. הפיצוי נפסק בשל כך שבית המשפט סבר שהרופאים בביה"ח זיו שבצפת פגעו באוטונומיה של התובעת, שנותרה עקרה בגיל 34.

האישה ילדה את בנה העשירי בניתוח קיסרי שבוצע ביולי 2008, אך למרבה הצער, בעקבות דימום משמעותי נאלצו הרופאים לכרות את רחמה.

לייעוץ בתחום הרפואה

עורך דין רשלנות רפואית

למרות המלצותיהם שהאישה תישאר למעקב לאחר הניתוח היא החליטה להשתחרר מבית החולים במהרה. בבדיקה שנערכה לה בחלוף שלושה שבועות התגלתה אצלה בעיה אורולוגית (חסימת שופכן).

האישה אושפזה ולמחרת הוחדר לגופה צינור ניקוז (נפרוסטום), ובחלוף חודש ימים – במהלכו הסתובבה עם צינור בגופה –  היא עברה ניתוח שחזור שופכן.

בתביעה שהגישה כשנה לאחר מכן נגד המדינה – בעלת בית החולים – טענה האישה לרשלנות מקוממת מצד הרופאים.

לטענתה, הם גרמו לה לאובדן הפוריות בגיל 34 – והיא לא יכולה להביא יותר ילדים לעולם ולקיים מצוות פרו ורבו. עוד היא טענה שהניתוח לשחזור השופכן בוצע בחלוף זמן רב, ובגלל זה היא נאלצה להתהלך עם צינור ותקופה ארוכה לא יצאה מהבית ולא טיפלה בילדיה.

התובעת גם סיפרה על הסבל הרב ועל עגמת הנפש שחוותה, וילוו אותה ואת ילדיה כל חייהם. עוד טענה שהרופאים לא הסבירו לה שכריתת רחם ונזק אורולוגי הם סיכונים הכרוכים בניתוח קיסרי, וגם לא הבהירו לה לפני שהשתחררה שהיא עדיין נתונה בסכנה.

הרופאים הסבירו מנגד שלא הייתה ברירה אלא לבצע את כריתת הרחם כיוון שהתובעת הייתה בסכנת חיים. הם הכחישו איחור בביצוע הניתוח האורולוגי ועמדו על כך שהסבירו בפרוטרוט את כל הסיכונים הטמונים בניתוח הקיסרי, מה גם שמדובר באישה שעברה כבר שניים כאלה.

פיצוי מהקופה הציבורית

השופט דניאל קירס מבית משפט השלום בצפת קבע כי הרופאים לא התרשלו בביצוע כריתת הרחם, שכן זו היתה פעולה בלתי נמנעת, וכך גם לגבי הסיבוך האורולוגי שלא נגרם ברשלנות.

ואולם, השופט קיבל את טענת התובעת כי הנקז נותר בגופה זמן רב מדי, תוך שהוא קובע שלתובעת אשם תורם משמעותי של 70%. אשם הנובע מעצם סירובה להישאר באשפוז. פעולה חד-צדדית ששללה מביה"ח את האפשרות להשגיח על התובעת.

השופט הבהיר: "כאשר הקופה הציבורית מממנת לאזרח שירותי בריאות, וכאשר הקופה הציבורית היא זו שתשא בפסיקת פיצויים למי שנפגע מהתרשלות במתן שירותי בריאות אלה, בעיני העמדה צריכה להיות ברורה: כאשר הרופאים אומרים שיש להישאר להשגחה, על החולה לשמוע להנחיות אלה. לא ניתן להכריח אותו לעשות כן, אך אם הוא מסרב לעשות כן, הוא בהחלט נוטל על עצמו אחריות ניכרת על מאד להשלכות מעשהו". משכך, החליט השופט לפסוק לה רק 2,400 שקל ברכיב זה.

מחדל נוסף שמצא השופט הוא שלא ניתן לתובעת הסבר מספק בעניין הסיכון לכריתת רחם ולנזק אורולוגי והאוטונומיה שלה נפגעה. השופט הסביר שמעבר להחתמה על טפסי הסכמה כתובים, רופאים מחויבים להסביר על הסיכונים גם בעל פה ולוודא שהמטופל הבין את משמעותם.

השופט החליט שנזק זה עומד על 150 אלף שקל: מצד אחד משום שהוא סבר שגם אם התובעת הייתה מקבלת הסבר מלא, היא עדיין הייתה עוברת את הניתוח, ומצד שני משום שבסופו של דבר התובעת – אישרה חרדית שילודה היא 'ציפור נפשה' נותרה עקרה.

בנוסף לפיצוי האמור, תשלם המדינה גם שכ"ט עו"ד של 30 אלף שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד תמיר סבאן 
• ב"כ הנתבעת: עו"ד רפאל גלס, עו"ד שושנה גלס

* עו"ד דפנה צדיקריו אלי עוסקת ברשלנות רפואית

** הכותבת לא ייצגה בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il 

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין