במהלך 2010-2011 העובדת הועסקה באמצעות קבלן כוח האדם בשני מקומות עבודה. בתביעה שהגישה טענה האישה כי פוטרה משני המקומות בשל הריונה. תביעתה התקבלה חלקית ונקבע כי הפיטורים לא היו קשורים להריון אך הקבלן היה צריך לקבל היתר מהממונה.
האישה סיפרה כי החלה לעבוד אצל הנתבע, קבלן כוח אדם, בתחילת יולי 2010. באותו חודש גם נכנסה להריון. לדבריה, עם תחילת העסקתה שלח אותה הנתבע לעבוד בחברת "ויטלגו" בייצור חוטי תפירה. עבודתה שם הסתיימה כחמישה חודשים לאחר מכן.
פוטרת בהריון?
עורך דין דיני עבודה
בחודש שאחר כך לא נמצאה לה עבודה מתאימה אך בינואר 2011 היא נשלחה על ידו לעבודה בחברת "בונדד", המספקת שירותי לוגיסטיקה.
אלא שזמן קצר לאחר מכן היא פוטרה גם מ"בונדד", בהיותה בחודש השביעי להריונה. התובעת סיפרה כי פיטוריה נעשו לאלתר, ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע.
לטענת התובעת, פיטוריה משני מקומות העבודה נעשו על רקע הריונה ולכן היא זכאית לפיצוי לפי חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. כמו כן, על הנתבע לשלם לה את המשכורות והזכויות הסוציאליות שהפסידה בשל פיטוריה וכן לפצות אותה על הליך פיטורים לא תקין. בסך הכל דרשה התובעת פיצויים של 112,000 שקל.
גרסתו של הנתבע הייתה שונה בתכלית. לדבריו, התובעת הועסקה ב"ויטלגו" בפרויקט שהוגדר מראש כזמני. עם סיום הפרויקט לא נמצאה לה עבודה אחרת ולכן הוא שילם לה את מלוא זכויותיה ויחסי העבודה ביניהם הסתיימו.
לדבריו, התובעת לא סיפרה לו שהיא בהריון והוא לא היה מודע לכך אך בכל אופן, לא הייתה מניעה לפטר אותה במועד זה מכיוון שעבדה אצלו פחות מששה חודשים, וחוק עבודת נשים עדיין לא חל עליהם.
הנתבע הוסיף כי התובעת פנתה באופן עצמאי לראיון בחברת "בונדד" והתקבלה ללא קשר אליו, כך שאין לו כל אחריות לסיום העסקתה שם.
עוד טען הנתבע כי התובעת השתכרה במשך כל תקופת העסקתה אצלו כ-15,000 שקל בסך הכל והסכומים המופיעים בתביעתה "מופרכים ומנופחים".
גרסה מתפתחת
השופט צבי פרנקל מבית הדין לעבודה בבאר שבע קבע כי על פי חומר הראיות, התובעת אכן נשלחה לעבודה ב"בונדד" על ידי הנתבע. השופט התרשם כי גרסת הנתבע הייתה "מתפתחת ובלתי מהימנה" בהקשר זה.
בנסיבות אלה החודש בו עבדה התובעת ב"בונדד" מצטרף לחמשת החודשים בהם עבדה ב"ויטלגו" ולא ניתן היה לפטרה ללא היתר מהממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת (כיום משרד הכלכלה).
לדברי השופט, גם אם הנתבע לא ידע שהתובעת בהריון, הוא ידע על כך בדיעבד לאחר פיטוריה וכקבלן כוח אדם היה עליו לפעול להשיב אותה לעבודה או לקבל היתר לפיטורים מרגע שהדבר נודע לו. לפיכך פסק השופט לתובעת פיצויים של 23,000 שקל.
עם זאת השופט לא השתכנע כי הפיטורים נעשו בגלל הריון. הוא קיבל את עמדת הנתבע כי הפרויקט ב"ויטלגו" היה זמני ובאשר ל"בונדד" נקבע כי התובעת לא הוכיחה קשר בין הפיטורים לבין ההיריון.
עוד נפסקו לטובתה פיצויי פיטורים, תשלום על אי מתן הודעה מוקדמת, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה ופיצוי על העדר שימוע. בסך הכל נפסקו לטובת התובעת כ-33,000 שקל.
הנתבע חויב בנוסף בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 1,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד עדי אורן פריאנטי
- ב"כ הנתבע: עו"ד ליאת שטיין
* עורך דין שמואל אלדן עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין