לאחר שמכרה ללקוחה שירותים ומכשירים סלולאריים, ביקשה "פרטנר" לקבל את הכסף המגיע לה ותבעה את הלקוחה. אלא שהלקוחה טענה כי מעולם לא חתמה על הסכם כלשהו עם פרטנר, וכי חתימתה זויפה. ביהמ"ש התקשה לבסס את טענות הצדדים, ודחה את התביעה.
"פרטנר" התקשרה ב-2012 עם אישה, שרכשה ממנה שירותים וציוד בשווי של כ-13 אלף שקל. הלקוחה, שרכשה בין היתר מכשירים סלולאריים מתקדמים והוקצו לה מספרי טלפון של אורנג', מסרה פרטי חשבון בנק לשם הוראה לחיוב החשבון וכן פרטי כרטיס אשראי. עם זאת, לדברי פרטנר, הלקוחה ביטלה את אמצעי התשלום בשלב כלשהו, ולא עדכנה אחרים במקומם.
משנוכחה פרטנר לדעת כי הכסף אינו מתעתד להגיע, היא הגישה תביעה נגד הלקוחה בבימ"ש השלום בבית שאן.
לטענת פרטנר, על אף שעשתה שימוש במספרי הטלפון שהוקצו לה ולמרות הודעות החיוב, הלקוחה לא שילמה את התמורה עבור העסקה והפרה את התחייבויותיה כלפי החברה.
הלקוחה, לעומת זאת, הציגה תמונה אחרת לגמרי: לטענתה, היא מעולם לא התקשרה בעסקה עם פרטנר, והופתעה לגלות על דבר החוב כשקיבלה מכתב אזהרה מהוצאה לפועל. לפי הלקוחה, כשפנתה לפרטנר לבירור העניין הוצגו בפניה ההסכמים, אלא שהיא הבחינה שהחתימות על ההסכמים אינן שלה.
לדבריה, היא בכלל אינה יודעת קרוא וכתוב, והעובדה שפרטנר השתמשה במסמכים מזויפים אילצה אותה להגיש תלונה על זיוף במשטרה ולפנות לעורך דין, ואלו גרמו לה לבזבוז זמן ועוגמת נפש. לפיכך היא הגישה תביעה נגדית לפיצוי של 50 אלף שקל.
לא הוכחה התביעה
השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי קבעה, שניסיונותיה של פרטנר לשייך את חשבון הבנק של הלקוחה להוראה לחיוב החשבון לא צלחו, משום שלא הוכח שהחשבון שייך לה וגם לא כרטיס האשראי. עוד קבעה השופטת, שהצגת חשבונות החיוב לבדם אינה מספיקה ופרטנר לא הצליחה להוכיח שהלקוחה השתמשה במספרי הטלפון הרלוונטיים.
לאחר שהשופטת עיינה בהסכמים שהציגה פרטנר, היא אישרה את השוני בין החתימות המופיעות בהם לבין עצמן ולבין חתימת הלקוחה, כפי שנראתה בתצהיר שהגישה לביהמ"ש. עניין זה, קבעה השופטת, מעלה ספק רב באשר לאותנטיות של החתימות.
לנוכח ממצאים אלה, קבעה השופטת שפרטנר לא הצליחה להוכיח את תביעתה. עם זאת, השופטת החליטה לדחות גם את התביעה הנגדית שהגישה הלקוחה, לאחר שקבעה שהיא לא הוכיחה את אחריותה של פרטנר לזיוף או את הנזקים להם טענה.
לבסוף, ולמרות דחיית התביעה, השופטת ביקשה שלא להתעלם מההוצאות שנדרשה הלקוחה להוציא על הגנתה במשפט זה, וחייבה את פרטנר בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 2,500 שקל.
במקרה זה, היה על הצד התובע להוכיח לביהמ"ש כי טענותיו נכונות בשיעור של למעלה מ-51%. כיוון שביהמ"ש מצא כי הראיות שהציגה פרטנר אינן מוצקות דיין ואף אינן סותרות את טענות הנתבעת, נקבע שיש לדחות את התביעה. כאשר ביהמ"ש פוסק לטובת צד אחד, לעיתים הוא יחייב את הצד המפסיד לשלם הוצאות ושכר טרחה של הצד הזוכה, וזאת כדי להרתיע מפני הגשת תביעות סרק.
* עו"ד אסנת נתי שורץ קרשברג עוסקת בדיני חוזים ומסחר.
**הכותבת לא ייצגה בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין