באופן חריג הורה בית המשפט למשפחה שהדירה המשותפת תיכלל באיזון המשאבים, כך שהאישה תצטרך לשלם לבעל את שווי חלקו בדירה. המחוזי חלק על המהלך וקבע: דרך המלך היא פירוק שיתוף.
בני הזוג נישאו בשנות ה-70 והקימו משפחה. במועד כלשהו פרץ ביניהם סכסוך והם נפרדו. למרות זאת הם לא התגרשו שנים אחר כך, והבעל אף ניהל קשר עם אישה אחרת וב-1995 נולד לו ממנה בן.
לשאלות על חלוקת רכוש:
פורום דיני משפחה
החל מ-2001 הם ניהלו הליכים משפטיים שונים. ב-2009 ניתן פסק דין לגירושין, אלא שהאישה סירבה לקבל גט עד להסדרת חלוקת הרכוש.
בשנים שלאחר מכן הגישו שניהם תביעות בענייני רכוש בבית המשפט למשפחה בתל-אביב. המחלוקת העיקרית הייתה בנוגע לדירה שרכשה האישה ב-1990, ונרשמה על שמה בלבד. מחלוקת נוספת עסקה בשאלה מהו "מועד הקרע" – המועד בו הסתיים הקשר הזוגי, ושלאורו מתבצע איזון המשאבים בין בני הזוג.
לפני כשנה, בית המשפט למשפחה קבע כי הקרע התרחש ב-1995 וכי הדירה שנרשמה ע"ש האישה היא דירה משותפת. ביהמ"ש השתכנע כי הבעל מימן את רכישת הדירה, אולם היא נרשמה על שם האישה כדי להסתיר הכנסות לא חוקיות שלו מקזינו וכבלים פירטיים. עם זאת, באופן חריג, החליט ביהמ"ש שהדירה תהיה חלק מ"איזון המשאבים", במסגרתו הצדדים מאזנים את כספיהם וזכויותיהם.
שני הצדדים ערערו לבימה"ש המחוזי בתל-אביב. האישה ביקשה לקבוע כי מועד הקרע הוא בשנת 1989, וכי הדירה שייכת לה בלבד. הבעל ביקש להוציא את הדירה מהאיזון, למכור אותה ולחלק את הכסף, כמו שעושים בדרך כלל.
האישה סיפרה שהבעל נהג לבגוד בה מאז ומתמיד, ובשנת 1989 נפרדו סופית. היא טענה, בין היתר, כי לנוכח העובדה שב-1995 כבר נולד לו בן מאחרת, לא נכון לקבוע שהקרע התרחש רק באותה שנה.
מנגד, הבעל טען, בין היתר, כי צריך היה להורות על פירוק השיתוף בדירה בדרך של מכירה, שכן לאישה אין יכולת כלכלית לשלם לו את חלקו באיזון, והתוצאה היא שהוא נותר עם פסק דין שלא ניתן לביצוע, תוך פגיעה בזכותו הקניינית.
הבדל דרמטי
במישור העובדתי, השופט חגי ברנר שיבח את בית המשפט למשפחה וציין כי קביעותיו מעמיקות ומבוססות היטב על חומר הראיות, הן בנוגע למועד הקרע והן בנוגע לבעלות על הדירה.
הנקודה העיקרית שבה השופט חלק על בית המשפט למשפחה הייתה בהחלטה לאזן את שווי הדירה במסגרת איזון המשאבים, ולא למכור אותה. השופט הסביר כי כשמדובר בנכס שהוא בבעלות משותפת, הרי שדרך המלך היא פירוק שיתוף.
השופט הבהיר שלא מדובר בהבדל סמנטי, כי אם בהבדל מהותי ודרמטי. "האישה היא חסרת אמצעים, ולכן עריכת הסדר של איזון משאבים... להבדיל מהסדר של פירוק שיתוף בדירה, יביא לכך שהבעל יהיה זכאי לקבל מהאישה את מחצית שוויה של הדירה, בבחינת חוב כספי, אך יתקשה עד מאוד לגבות את המגיע לו. לעומת זאת, הסדר של פירוק שיתוף בדירה בדרך של מכירתה, יבטיח שהבעל יוכל לקבל את המגיע לו בגין זכויותיו הקנייניות בדירה".
לפיכך, בסיכומו של דבר, ערעור האישה נדחה ואילו ערעורו של הבעל התקבל חלקית. נקבע, בין השאר, כי הדירה תועמד למכירה והתמורה תחולק בין שניהם. סגני הנשיא השופטים ישעיהו שנלר וד"ר קובי ורדי הסכימו עם פסק הדין. לא נפסקו הוצאות.
זהו עוד פסק דין שבו בית המשפט נחלץ לעזרת גבר שקופח בחלוקת רכוש, ובצעד אמיץ משנה את אופן חלוקת הרכוש כדי לעשות עמו צדק.
- ב"כ המערערת (והמשיבה): עו"ד רונית ווהב
- ב"כ המשיב (והמערער): עו"ד אורנה ברנד, עו"ד אלתית לוין
* עורכת דין נירה בן-דוד עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין