בעקבות הלכה שניתנה בשנת 2011 נכי צה"ל המפעילים עסקים מחוץ לביתם זכאים ל-2/3 פטור מארנונה. עיריית עפולה סירבה להחזיר לתושב, נכה צה"ל, את הכספים ששילם ביתר קודם למועד ההלכה. אלא שבית המשפט תמך בפרשנות הנכה.
שינוי ההלכה בנוגע לפטור מארנונה לו זכאים נכי צה"ל בשנת 2011 עמד במוקד הדיון בזכאותו של נכה צה"ל להחזרי ארנונה שעיריית עפולה גבתה ממנו ביתר בין השנים 2006-2009.
לשאלות על מיסוי עירוני:
פנו לעורך דין מיסוי עירוני
ההלכה משנת 2011 קבעה כי הרשויות המקומיות יעניקו 2/3 פטור מארנונה לנכי צה"ל שמפעילים עסקים מחוץ לבתי המגורים (עד אז ההנחה ניתנה רק למי שהפעיל עסק מבית מגוריו).
התובע ואשתו, המפעילים עסק בשם "כלת העמק", שמעו על ההלכה וביקשו לקבל החזרים על הארנונה שנגבתה מהם ביתר, לפי תעריף מלא, משנת 2006 ועד 2011 (מאז כבר שילמו בהתאם לפטור). לאחר שבקשתם נדחתה, הם פנו לבית משפט השלום בעפולה וביקשו החזרים של כ-35,000 שקל בתוספת ריבית חריגה של 15.58%.
העירייה טענה שאינה מחויבת להחזיר לתובעים דבר ממספר סיבות: הראשונה היא שההלכה תקפה מ-2011 ואילך, ולא רטרואקטיבית. השנייה, שבני הזוג לא ביקשו את ההנחה בזמן וגם לא מחו על התשלום המלא. השלישית, משום שהדבר עלול לגרוע מהכנסותיה המס ועלול ליצור גירעון שישפיע על כלל תושבי העיר. והסיבה האחרונה הייתה החשש מפני תביעות דומות שיפגעו באיזון הכספי שלה.
פערי כוחות
השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד דחתה את טענות העירייה אחת לאחת. באשר למועד תחולת הפטור, קבעה השופטת, כי הכלל הוא שלמעט מקרים חריגים, הלכה חדשה משפיעה גם לעתיד וגם לעבר – כלומר, גם רטרואקטיבית. בית המשפט העליון לא כתב בפסק דינו דבר על מועד התחולה, ומכאן שיש להפעיל את הכלל ולא את החריג.
השופטת גם דחתה את הטענה כאילו התובעים ויתרו על זכויותיהם אם שילמו את מלוא הארנונה בשקט. ברור שהתובעים ישלמו את תשלום החובה שהטילה עליהם העירייה, קבעה השופטת. הם הרי לא ידעו דבר על ההליכים שמתנהלים בבית המשפט עד למועד הפסיקה. במועד הדיונים העירייה הרי לא הביאה לידיעת התושבים שהמחלוקת הפרשנית בנוגע לפטור נדונה בבית המשפט העליון.
"העובדה שהפרט שילם תשלום שדרשה ממנו הרשות בלא מחאה ובלא שניסה לערער על חוקיות הדרישה אינה מלמדת, כשלעצמה, כי מדובר בתשלום רצוני, זאת בשים לב לפער הכוחות השונים קיים בין הרשות השלטונית לבין הפרט", הבהירה השופטת.
בכל הנוגע לעניין התקציבי, ציינה השופטת כי היא יכולה הייתה להתחשב בו לו הייתה העירייה מביאה הוכחות שמעידות על הפגיעה שתיגרם לתקציב, אלא שהעירייה לא עשתה זאת. מעבר לכך, מאחר שהייתה מודעת להליך המשפטי שמתנהל בנושא, היה עליה להכין מראש רזרבות למקרה שהפסיקה תהא בניגוד לעמדתה.
לבסוף קבעה השופטת נאשף-אבו אחמד כי גם אינה קובעת במפורש שהעירייה נהגה בחוסר תום לב, עדיין העובדה שלא ידעה את הזכאים בדבר המחלוקות המשפטיות והקשתה עליהם בפרשנות מצמצמת להלכה, עליה להחזיר לתובעים את הפרשי הארנונה לשנים המבוקשות, אם כי ללא הריבית הגבוהה שביקשו, אלא לפי הריבית החוקית (צמודה למדד בתוספת 0.5%).
משכך, השופטת קיבלה את התביעה והורתה לעירייה להעביר לאישורה את חישוב ההחזרים להם זכאים התובעים בתוך חודש ימים. בנוסף, חויבה העירייה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 4,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורכת דין רעות נחמיאס-פלדר עוסקת במיסוי עירוני
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין