חשבונו של תושב חיפה עוקל משום שלא שילם קנס חנייה. בתביעת לשון הרע שהגיש האיש נגד העירייה הוא טען כי לא קיבל מעולם הודעה על קנס לחובתו, ושהעיקול הוציא את דיבתו רעה. מה פסק בית המשפט?
בשנת 2009 אדם ביצע עבירת חנייה לכאורה ברחוב יפו בחיפה, ופקח חנייה רשם לו קנס. אלא שלטענת האיש, נודע לו לראשונה על העניין רק כעבור שלוש שנים, כשסניף הבנק שלו הודיע שהוטל עיקול על חשבונותיו, במסגרת אכיפת החיוב מטעם עיריית חיפה.
פגעו בשמכם הטוב?
פנו ל-עו"ד לשון הרע
האיש פנה מיד לעירייה וביקש להסיר את העיקול, אולם נענה בשלילה, תוך כדי שנאמר לו כי נשלחו אליו מספר הודעות בדואר רשום.
הוא הכחיש שקיבל מכתבים, ובאוקטובר 2013 הגיש תבע את העירייה בבית משפט השלום בחיפה.
התובע טען כי העירייה התרשלה כאשר לא מילאה את כתובתו המלאה והמעודכנת, והסביר כי במקום מגוריו ישנם לפחות עוד שלושה אנשים בעלי שם זהה לשלו, ודברי דואר שנשלחים ללא ציון מספר תא דואר, מוחזרים לשולח.
לשיטתו, הטלת העיקול על חשבונו, מבלי שנמסרה לו כל הודעה מראש, מהווה התנהגות פסולה הנחשבת לפרסום לשון הרע.
לכן, ביקש התובע פיצויים בסך 50,000 שקל מכח חוק לשון הרע, ו-10,000 שקל עבור נזק לא ממוני.
העירייה הכחישה כל טענה לגבי התנהלות רשלנית מצידה, וציינה כי בכל מקרה יש לדחות את התביעה, מכיוון שנקיטת הליכים לגביית תשלום לא מהווה לשון הרע.
העירייה הוסיפה שמספר תא הדואר של התובע לא הופיע במשרדי הפנים והרישוי, והציגה מסמכים שלפיהם שלחה לתובע שתי הודעות לתשלום הקנס בדואר רשום. לדברי העירייה, לאחר שהוחזרו לה המכתבים היא, העבירה אותם לחברה חיצונית ששלחה עוד שני מכתבי התראה.
עוד ציינה העירייה כי שמונה חודשים לפני שהטילה עיקול על חשבון הבנק של התובע, ניסה נציג מטעמה לבצע עיקול של רכוש בדירתו של התובע, אלא שהתובע התנגד לכך, ומכאן שידע שיש לו עניין לא פתור עם העירייה.
התובע טען שבניגוד לדברי העירייה, כתובתו המלאה הייתה מעודכנת בכל מרשם רלוונטי.
בנוסף, אמר שהעירייה יכולה לטעון "מה שהיא רוצה", והכחיש בכל תוקף את הגעתו של נציג מטעמה לדירתו.
העירייה התרשלה
השופט אפרים צ'יזיק קיבל את טענות התובע וקבע כי העירייה התרשלה במשלוח ההודעות, בכך שלא ציינה את כתובתו המלאה של התובע, והודעותיה אכן הוחזרו.
בנוסף, השופט קיבל גם את הטענות לפיהן נציג מהעירייה כלל לא הגיע לביתו של התובע, שכן אותו נציג לא התייצב בשום שלב לעדות בבית המשפט.
עם זאת, השופט הבהיר כי אין הצדקה לראות בהטלת העיקול על חשבונו של התובע כפרסום לשון הרע, שכן מדובר בהליך גבייה המיועד לממש זכות חוקית.
בבואו לפסוק פיצוי לטובת התובע, הדגיש השופט את חובתו של בית המשפט לנקוט בזהירות כשהוא פוסק פיצוי לא ממוני המוטל על הקופה הציבורית של רשות מקומית, והתייחס להיקף העיקול על חשבון הבנק התובע, שהסתכם בכמה מאות שקלים בלבד.
לפיכך, בסיכומו של דבר השופט מצא לנכון לחייב את העירייה לשלם לתובע פיצוי בסך 4,000 שקל, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 2,750 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד ניג'ם
- ב"כ הנתבעת: עו"ד סנדרוביץ'-רינקוב
* עו"ד מורן בן יצחק ממשרד בלומוביץ'-בן יצחק עוסקת בדיני לשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין