ניסיון העירייה לגמד את האירוע שהתרחש לפני 6 שנים כשל: בית המשפט קבע באחרונה ש"חריץ" שנפער בכביש היה למעשה "בור" והיווה סכנה של ממש להולכי הרגל.
האירוע התרחש בקיץ 2010. זה היה אמור להיות עוד יום בחייה של תושבת אשדוד (68), שיצאה מביתה לעבודתה כמטפלת בקשישים, אך בעת שחצתה את הכביש לעבר תחנת האוטובוס, נפלה ונפגעה במרפק ובכתף ימין, ומאז נאלצה לעבור ניתוחים וטיפולים משקמים.
זמן מה לאחר התאונה ביטוח לאומי זיכה אותה בגמלת נפגעי עבודה ובשנת 2013 היא הגישה תביעה לקבלת פיצוי על נזקיה מעיריית אשדוד וחברת הביטוח "הכשרת היישוב". ביטוח לאומי הצטרף לתביעה כדי לקבל החזרי תגמולים.
התובעת טענה כי הסיבה לנפילתה היה בור שנפער בין הכביש לבין המדרכה, ולא תוקן על ידי העירייה. בין היתר ביקשה התובעת לפסוק לה הפסדי שכר משמעותיים לנוכח העובדה שנכותה מונעת ממנה לחזור לעבודתה הדורשת מאמץ פיזי.
העירייה בתגובה ניסתה להכחיש את האירוע בטענה שלא התקבל אצלה דיווח לגבי מפגע בכביש לפני או אחרי התאונה. לטענתה, סביר להניח שה"בור" שתיארה התובעת היה לכל היותר "חריץ" קטן, שנתקלה בו בזמן שרצה אל האוטובוס. מאחר שהתובעת נהגה בחוסר זהירות באזור המוכר לה היטב, ובחרה לחצות את הכביש שלא במעבר חצייה, יש לייחס לה את מלוא האחריות על נזקיה, נטען מטעם העירייה.
תחזוקה לקויה
ואכן, בעת דיון שהתקיים בפני השופטת עדי אייזדורפר התובעת הודתה שלא התלוננה על המפגע בפני העירייה. אלא שעניין זה לא שינה את התוצאה של קבלת התביעה.
השופטת ציינה כי עדות התובעת הייתה אמינה וצורפו לה די ראיות ועדויות שמחזקות את גרסתה לגבי התאונה, בהן עדות בנה ותמונות שצילמה השכנה. השופטת הוסיפה כי התמונות מעידות בבירור כי בשולי הכביש המדובר נפער בור ממשי ולא "חריץ" קטן כפי שהעירייה ניסתה לטעון.
השופטת התייחסה בביקורתיות כלפי טענות ההגנה של העירייה, שלא הוכיחה דבר מלבד הכחשה גורפת של המפגע. העירייה לא הציגה שום ראיה שיכולה לסתור את גרסת התובעת או שמעידה על כך שהיא מתחזקת את כבישי העיר כראוי.
לפיכך, השופטת קיבלה את גרסת התובעת לתאונה וקבעה כי תחזוקת הכבישים בעיר בוצעה באופן לקוי שהוביל להיווצרות המפגע. בכך, הפרה העירייה את חובתה לשמור על בטיחות תושביה, ועליה לשאת באחריותה לנזקי התובעת.
בסוגיית הנזקים השופטת העמידה את הנכות של התובעת על 29% וציינה כי עד היום היא סובלת מהגבלת תנועה ומכאבים, המונעים ממנה לחזור לעבודה.
בהתחשב בכך שהתובעת, אישה מבוגרת וחסרת השכלה פורמאלית, איבדה למעשה את יכולתה להתפרנס, השופטת העריכה את נזקיה בסכום גבוה של 309,132 שקל. מסכום זה החליטה השופטת להפחית 5% "אשם תורם", משום שהתובעת הודתה שחצתה את הכביש שלא במעבר חצייה.
בהתאם, השופטת הורתה לעירייה ולחברת הביטוח לשלם לתובעת 273,042 שקלים ולהחזיר לביטוח לאומי עוד 20,633 שקלים. הנתבעות חויבו גם בהוצאות המשפט של התובעים, ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהסכום שנפסק לזכותם.
- ב"כ המערער: עו"ד שמואל בורסי
- ב"כ המשיב: עו"ד שלומי שדה
* עורכת דין סיגל רייך-הלל עוסקת בדיני נזיקין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
עו"ד סיגל רייך-הלל
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.