עיריית רמלה הטילה עיקולים על שכיר בחברת "הפיאנד" בטענה כי הוא חייב לשלם לה מכיסו חוב ארנונה של כ-426 אלף שקל שצברה החברה. בפסק דין שניתן בעתירתו כנגד החוב לפני מספר ימים, השופטת זהבה בוסתן ביטלה את החוב (שהוכח כי אינו קיים) תוך שקבעה כי חיוב העובד באופן אישי אינו מקובל עליה.
שכיר בחברת "הפיאנד", שעיריית רמלה הטילה על חשבונותיו עיקולים והגישה נגדו תביעות ארנונה בקשר לחובות של החברה, עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים בלוד באפריל 2014.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין מיסוי עירוני
הוא הסביר שמשנת 1999 ועד 2002 השתמשה חברה בשם "שעשועי מרסלו" ואחריה חברת "הפיאנד" (שבשתיהן הועסק כשכיר) בשטח של 1,500 מ"ר השייך לעירייה לאחסון ציוד ומתקנים של הלונה פארק בחודשי החורף.
לדבריו במשך שנים השטח היה נטוש ומוזנח ונזרקו בו כמויות של אשפה, ו"שעשועי מרסלו" ראתה בכך הזדמנות והציעה לעירייה לפנות את הפסולת ולהכשיר את השטח לשימוש תמורתו היא לא תחויב בארנונה, תוך הסכמה להתפנות ברגע שהעירייה תבקש. העירייה הסכימה להצעה ובהמשך "הפיאנד" נכנסה בנעליה ונהנתה במקומה מההסכם.
כעבור כשלוש שנים ללא חיוב, התעוררה העירייה ופנתה לחברה שתשלם חוב מצטבר של ארנונה. העותר – שטיפל בסוגיה מול העירייה – ענה שלפי ההסכם אין לחייב את החברה, ובמשך שנים התנהלה ביניהם תכתובת, כשפעם העירייה מתעלמת ופעם חוזרת לטעון כי יש חוב.
בשלב כלשהו העירייה פנתה אל העותר ודרשה ממנו לשלם את החוב באופן אישי – היא פתחה בעיקולים על חשבונותיו ואף הגישה נגדו תביעה על סך 426,707 שקל שנמחקה מחוסר מעש.
בבית המשפט טען העותר כי לא ניתן לחייב אותו באופן אישי משום שמעולם לא היה שותף באחת החברות ולא בעל מניות בהן. מעבר לכך, הוא טען כי העירייה הפרה את ההסכם, ונראה שהיא פועלת משיקולים זרים ופוליטיים של ראש העירייה, שהחל להתעמר בעותר רק משום שתמך במועמד אחר.
העירייה טענה מנגד כי העותר לא שילם את הארנונה ולא הפקיד ערבות לתשלומה, אף שבהתכתבויות ביניהם הוא הודה מספר פעמים בחבותו, ואף ניסה להגיע לפשרה לגבי התשלום. טענת העותר ששיקולים פוליטיים הביאו אותה לנקוט כלפיו בצעדי אכיפה היא הטחת רפש וספקולציה.
חשבון רטרואקטיבי
השופטת זהבה בוסתן קיבלה את העתירה, בראש ובראשונה משום שהעירייה לא הכחישה ואף התעלמה מטענות העותר כי השימוש בשטח ללא תשלום ארנונה ניתן לחברות בתמורה לפינוי האשפה ממנו.
מעבר לכך, לעירייה לא הייתה כל סמכות לדרוש מהעותר לשלם את "חוב" הארנונה באופן אישי, כשברישומיה המחזיקה בשטח היא החברה – הפיאנד. העובדה שאחד מהמכתבים שנשלחו אליה נוסח בגוף ראשון על-ידי העותר אינה מספיקה בשביל לחייב אותו אישית בחוב של חברה, קבעה השופטת. הפיאנד היא אישיות משפטית נפרדת מהעותר, ואם כבר היה ניתן לפנות למישהו בטענות לגבי החוב, זה רק אליה או לבעליה.
השופטת ציינה כי מהתכתובות בין הצדדים עולה כי בשלב מסוים העירייה החליטה על דעת עצמה שלא לפטור יותר את הפיאנד מהארנונה, כפי שכנראה התחייבה לעשות, הוציאה חשבון רטרואקטיבי, והגדילה לעשות כשחייבה את העותר באופן אישי ללא אסמכתא להיותו המחזיק. מעשים אלו קבעה השופטת בוסתן, אינם מקובלים.
לפיכך השופטת קבעה כי אין לעותר כל חוב ארנונה על השטח, והעירייה חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30 אלף שקל.
- ב"כ העותרים: עו"ד עדי קורנפלד; עו"ד הלל קורנפלד
- ב"כ המשיבים: עו"ד קרן בם ישראל פרומר; עו"ד עופר טל
* עורך דין עירן שושני עוסק במיסוי עירוני
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין