העובד, שנפצע לפני כ-14 שנה, הלך לעולמו שש שנים אחרי התאונה, בעוד תביעתו מתבררת. ההכרעה התעכבה בעקבות ויכוח לגבי סיווג המקרה כתאונת עבודה, כאשר רק לפני כשנה וחצי נקבע כי הייתה זו תאונת דרכים. לפני מספר ימים סוף סוף נפסק למשפחה פיצוי.
המנוח, תושב אום אל פאחם, החל לעבוד אצל קבלן בניין בשם תאופיק ג'ברין בשנת 2002, כשהיה בן 37. התאונה הקטלנית אירעה זמן קצר לאחר מכן כשעבד בפרויקט בנייה ברמת גן. קורת בטון שנפלה בעקבות תזוזת משאית קידוח, נפלה עליו ומחצה אותו.
נפגעתם בתאונה?
פנו ל-עורך דין נזיקין
המנוח נפצע באורח קשה ואושפז בבתי חולים שונים למשך מעל שנה וחצי. הוא נותר משותק וביטוח לאומי קבע לו נכות צמיתה בשיעור של 100 אחוז.
בשנת 2004, לאחר שחרורו, הוא הגיש תביעת פיצויים נגד מעסיקיו וחברות הביטוח שלהם, אך נפטר כעבור ארבע שנים, לפני שבית המשפט הספיק להכריע בתביעה. אלמנתו וילדיו המשיכו לנהל את התביעה במקומו.
במענה לתביעה טענו מעסיקיו כי מדובר בתאונת דרכים ועל כן האחריות לפיצוי היא מבטחת המשאית "הדר". בתחילה טענותיהם נדחו אולם המקרה הגיע לבית המשפט העליון שפסק לטובת המעסיקים, והדיון בשאלת הנזקים הועברה לדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה.
יורשי המנוח טענו כי הסך הכולל של הנזקים – שלהם ושל המנוח – מסתכם ב-8.93 מיליון שקל. כך למשל, הם טענו כי את הפסדי השכר יש לחשב לפי השכר הממוצע במשק כיוון שהמנוח עבד ופרנס את משפחתו במשך זמן רב, למעט תקופה של כארבע שנים שבה לא עבד.
בנוסף, הם טענו כי המנוח סבל בעקבות התאונה מכאבים רבים, ונזקק לעזרה באופן קבוע. כמו כן, הם דרשו פיצויים עבור אובדן שירותי בעל ואב – שהרי המנוח סיפק את צרכי אשתו וילדיו. ביטוח לאומי, שהצטרף לתביעה, ביקש בנוסף להחזיר לו את התגמולים ששילם למשפחה, אם כי לא הגיש תחשיב מדויק.
"הדר" לא חלקה על חובתה לפצות את יורשי המנוח, אך טענה כי הסכומים שהם דורשים הם דמיוניים. בתוך כך חברת הביטוח הדגישה כי המנוח לא עבד מספר שנים לפני התאונה, והתפרנס מהבטחת הכנסה בלבד, וכי ביטוח לאומי כבר סייע למשפחה כלכלית.
ספקולציות בלבד
השופטת ברכה בר זיו החלה בסוגיית הפסדי השכר. השופטת אמנם קיבלה את הטענה שהמנוח לא עבד לפני התאונה, אך מנגד ציינה כי בהתחשב בהיותו אדם צעיר, לא מן הנמנע שהיה משתלב יפה בשוק העבודה.
מכאן, הסבירה השופטת כי שני הצדדים הציגו ספקולציות בנוגע להפסדי השכר, כך שלא ניתן לערוך חישוב מדויק של הנזקים. משכך, השופטת החליטה לפסוק לתובעים סכום גלובאלי של 1.8 מיליון שקל.
את יתר הנזקים העמידה השופטת על 3,234,219 שקל בהתאם לראיות שהוצגו בפניה. מתוכם, סכום גבוה של 600,000 שקל נפסק על אובדן שירותי בעל ואב, מתוך ההנחה כי בתקופה הארוכה שבה המנוח לא עבד הוא שהה זמן רב עם אלמנתו וילדיו.
לבסוף, לאחר ניכוי התגמולים ששילם ביטוח לאומי, נותר לחברת הביטוח לשלם לתובעים 1,520,059 שקל, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מסכום הפיצויים. בנוסף, השופטת חייבה את החברה להחזיר לביטוח לאומי את סכומי הגמלאות בהתאם לחישוב שיועבר לה בתוך 14 יום.
- ב"כ התובעים: עו"ד מוחמד לוטפי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד מ. עבדי
* עורך דין אפי נוה ממשרד אטיאס-נוה עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין