הגבר טען כי במשך ארבע שנים סירבה האישה לקבל את הגט ומיררה את חייו. בית המשפט אמנם קבע כי האישה סרבנית, אך בד בבד מתח ביקורת על הפיצוי המופרז שדרש הגבר – 800 אלף שקל - ופסק לו 15,000 שקל בלבד.
האירוע המוחי שעבר הגבר בשנת 2009 הטיל כתם שחור על מערכת היחסים של בני הזוג, והוביל לפרידתם לאחר תשע שנות נישואין ושני ילדים משותפים.
בשנת 2010 הגיש הבעל תביעת גירושין בבית הדין הרבני. בכתב ההגנה שהגישה האישה, היא הביעה מוכנות להתגרש אך מאוחר יותר שינתה את דעתה והודיעה שהיא מעוניינת בשלום בית.
לייעוץ בסכסוכי משפחה:
פנו ל-עו"ד דיני משפחה
בית הדין ביקר את התנהגות הבעל, שעזב את הבית וניהל רומן מחוץ לנישואין, ודחה את תביעתו מכיוון שהאמין שהאישה באמת מעוניינת בשלום בית. הגבר לא ויתר, ובשנת 2013 ערער לבית הדין הרבני הגדול.
בית הדין אמנם דחה את ערעורו, אך במקביל, המליץ על סיום הנישואין לאחר שהאישה הודיעה שתסכים לגט אם תקבל 30,000 שקל.
הגבר, שנותר כלוא בנישואיו, פנה לפיכך לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה, ותבע פיצויים אסטרונומיים בסך 800 אלף שקל, עבור ארבע שנים של סרבנות גט מצד אשתו.
לטענתו, לאורך כל נישואיו מיררה האישה את חייו ושלטה בו "ביד רמה", עד כי ממש הובילה לכך שלקה באירוע מוחי. לדבריו, הוא עזב את הבית בעקבות משבר אמון קשה, לאחר שאשתו סירבה לעזור לו להשתקם.
משכך, הוא טען כי אינו אשם בפרידה ויש לחייב את האישה – שפגעה בחירותו ובזכותו למימוש עצמי – לפצות אותו.
מנגד, סיפרה האישה כי משפחתו המורחבת של בעלה מנעה ממנה לסייע לו. האישה האשימה את בעלה בפרידה, וסיפרה כי הבגידה היא הסיבה שהסכימה להתגרש בכפוף לפיצוי.
במהלך שנת 2014, האישה הצליחה להשתכנע שמוטב להתגרש, ובני הזוג התגרשו.
המשיך בחייו
בפסק הדין שסתם את הגולל על תביעת הפיצויים שהגיש הגבר, כתב השופט מחמוד שדאפנה כי "סרבנות גט הינה אחת התופעות החברתיות הנפוצות אשר פוגעת בזכות יסוד של הבעל והאשה לחירות עצמי ולכבוד". השופט ציין, כי סירוב להתגרש מהווה הפרה של חובת תום הלב וההגינות שבה מחויבים בני הזוג האחד כלפי השנייה.
מכאן, בחן השופט האם במקרה זה ניתן לראות באישה כסרבנית גט המחויבת בפיצוי נזיקי, למרות העובדה שבית הדין לא חייב אותה לקבל גט.
השופט בחן את עמדת האישה לאורך הליכי הגירושין ומצא כי אף שטענה כי היא מעוניינת בשלום בית, היא לא נקטה בשום פעולה לשיקום מערכת היחסים, ולמעשה היא ניתקה עם התובע כמעט כל קשר. זאת הסיבה שגם בית הדין הרבני הגדול הבין כי עדיף לסיים את הנישואים.
בהתחשב בכך, הגיע השופט למסקנה כי האישה אכן הייתה סרבנית גט החל מהמועד בו ניתן פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, ועד לגירושין כעבור כשנה.
באשר לפיצוי שמגיע לתובע, סבר השופט שדאפנה כי הסכום שדרש הוא בלתי סביר בעליל ואינו נתמך בשום ראייה, בפרט לנוכח העובדה שהנישואים לא מנעו ממנו להמשיך בחייו ולקיים קשר עם נשים אחרות.
לפיכך, החליט השופט לפסוק לו פיצוי סמלי בסכום של 15,000 שקל בלבד, ללא הוצאות.
- ב"כ התובע: עו"ד שמחי ווכניס
- ב"כ הנתבעת: עו"ד לילך שייך
* עו"ד נורית פיש עוסקת בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין