הסכם לשכירת דוכן במתחם הסינמה-סיטי בגלילות הביא לסכסוך משפטי בין "נצב"א" (בעלת המתחם) למעצבת התכשיטים. מדוע נצב"א חויבה לפצות את המעצבת למרות דחיית הטענה שהפרה את הסכם השכירות?
נצב"א, בעלת מתחם "סינמה סיטי" שבגלילות, הקימה בו ב-2011 מתחם חדש של חנויות ודוכנים. אחד הדוכנים הושכר למעצבת התכשיטים רחל דדון, בעלת המותג "Rachel's". דדון חתמה בספטמבר 2011 על הסכם לשכירת דוכן תמורת 19,000 שקל בחודש בתוספת מע"מ.
הפרו את החוזה ופגעו בכם?
עורך דין חוזים
אלא שלטענת דדון, היא אולצה לפתוח את הדוכן כשהמקום עוד היה בשלבי עבודה ראשוניים, המתחם היה שומם ולא היו בו שוכרים נוספים.
לאחר שהמצב לא השתנה גם בחלוף כחודש וחצי, הודיעה דדון על ביטול ההסכם. אלא שנצב"א עמדה על קיומו. לדבריה, הדוכן והמתחם היו במצב טוב, העבודות באזור הסתיימו ולא הייתה כל מניעה להפעילו.
דדון התעקשה על ביטול ההסכם ופירקה את הדוכן בפברואר 2012. מעשה זה הביא לתביעות הדדיות: דדון תבעה מנצב"א פיצוי של כמיליון שקל על הפרת החוזה וההתחייבויות כלפיה, ואילו נצב"א תבעה דמי שכירות ופיצויים מוסכמים של כ-290 אלף שקל על הפרת הסכם.
דדון טענה כי מנהלת המתחם התחייבה בפניה שנצב"א תהפוך את המתחם למקום יוקרתי, תצא בפרסום נרחב ותקיים אירוע השקה חגיגי. בנוסף, הובטח לה שהקיר המפריד בין המתחם לאזור בתי הקולנוע – שם מבקרים מרב האנשים המגיעים לסינמה-סיטי – יוסר.
דדון הוסיפה, שגם אם לא מדובר בהפרת החוזה עצמו הרי שנצב"א הציגה לה מצגי שווא כוזבים והפרה כלפיה את חובת הגילוי ומכאן שלא ניהלה עמה משא ומתן בתום לב.
נצב"א טענה כי גם אם נאמרו אי-אילו אמירות בנוגע למתחם, היו אלה הצהרות חיצוניות להסכם שהיו בבחינת תקוות ותכניות שאין להן תוקף משפטי מחייב. לטענתה, היא עשתה הכל כדי לעמוד בהן אולם חלק לא בוצע שלא באשמתה. כך, למשל, לא הסירה את הקיר כיוון שלא קיבלה את אישור הרשויות.
יצרה ציפיות
השופטת יסכה רוטנברג קבעה כי ההבטחות הכלליות לגבי עתידו של המתחם אינן מחייבות כיוון שלא נכתבו במפורש בחוזה והתובעת לא הוכיחה כי ניתנה לה איזושהי התחייבות קונקרטית בעל-פה, למעט לגבי הקיר. ואולם, גם בהקשר זה נצב"א לא הפרה את החוזה עצמו, כיוון שגם התחייבות זו לא נכתבה במפורש.
באשר לאופן ניהול המשא ומתן, קבעה השופטת רוטנברג, כי אמנם הובטח לתובעת שהמתחם ישופץ וימותג אך היו אלה הצעות ורעיונות, שהיה ברור, כי חלקם עשוי שלא להתגשם.
ואולם, קביעה זו אינה חלה על ההתחייבות להסרת הקיר. השופטת הבהירה כי אמנם נאמר לתובעת שהביצוע כפוף לאישור הרשויות אלא שהתברר כי במועד חתימת ההסכם הנתבעת כבר ידעה היטב שלא ניתן לעשות זאת כיוון שקיבלה סירוב מכיבוי אש.
הנתבעת לא גילתה זאת לתובעת ואף התחייבה להסרה בכפוף לאישורים שידעה שלא יינתנו לה לעולם.
"המסקנה היא שהנתבעת הסתירה מהתובעת אינפורמציה חשובה ורלוונטית, ואף הבטיחה הבטחות או למצער יצרה ציפיות, אף שידעה שאין כל סיכוי שימומשו. בכך הפרה הנתבעת חובתה לנהל עם התובעת מו"מ בדרך מקובלת ובתום לב", כתבה השופטת.
בד בבד, התביעה הנגדית שהגישה נצב"א נדחתה. לאחר חישוב ההוצאות והנזקים שנגרמו לתובעת, קבעה השופטת כי נצב"א תשלם לה 131,703 שקל בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 18 אלף שקל.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד משה ימין עוסק בדיני חוזים, מקרקעין ותכנון ובניה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.