בית החולים "הדסה הר הצופים" יפצה את האישה ב-206,000 שקל בגין טיפול רשלני שהסתיים בכריתה של חצוצרה שייתכן כי ניתן היה למנוע.
האישה, שהייתה בשבוע החמישי להריונה, הופנתה ביוני 2008 לבית החולים בעקבות כאבי בטן ודימום, לטענתה בחשד להריון מחוץ לרחם.
כעבור יומיים היא שוחררה, ובהנחיות השחרור נכתב, בין היתר, שעליה לבצע בדיקות מעקב "בטא" ואולטרה סאונד בקופת-חולים אחרי 48 שעות, כלומר ביום שישי באותו שבוע. מאוחר יותר הסתבר כי בימי שישי לא ניתנים שירותי מעבדה ואולטרה-סאונד במרפאות בירושלים.
לייעוץ בנוגע לרשלנות בהריון ולידה:
פני ל- עו"ד רשלנות רפואית הריון ולידה
התובעת פנתה לקופ"ח ביום שני שלאחר מכן עם תלונה על כאבי בטן ודימום, ושוב אושפזה בבית החולים. למחרת, היא קיבלה טיפול להפסקת הריון באמצעות מטוטרקסאט, ויום לאחר מכן שוחררה לביתה.
יומיים אחרי השחרור היא אושפזה בפעם השלישית, לאחר שנצפו סימנים לקרע בחצוצרה. בניתוח דחוף, האבחנה אושרה ובוצעה כריתה של החצוצרה הימנית.
אבדן החצוצרה הביא את האישה להגיש תביעת רשלנות רפואית בבימ"ש השלום בהרצליה, בה ביקשה פיצויים בסך כ-800,000 שקל.
התובעת טענה, בין היתר, כי לנוכח הסימנים הקליניים וממצאי הבדיקות היה על הצוות הרפואי לחשוד בקיומו של היריון חוץ-רחמי, המסכן את החצוצרה, כבר באשפוז הראשון.
עוד נטען כי היה צריך להשאיר את התובעת בביה"ח לצורך בדיקה נוספת למחרת ולשקול כבר אז את הפסקת ההיריון. התובעת סיפרה כי מאז הפגיעה חלפו כ-7 שנים שבמהלכן לא הצליחה להרות.
הדסה טענה, בין היתר, כי הממצאים שעלו באשפוז הראשון לא בהכרח תמכו באבחנה של היריון חוץ-רחמי, ומכאן שלא הוכח כי באשפוז הראשון היה על הרופאים המטפלים להביא להפסקת ההיריון.
לשיטת הדסה, התובעת היא שביקשה להשתחרר, ולנוכח מצבה היציב בהחלט ניתן היה לשחררה לביתה עם הוראה להמשך מעקב בקופ"ח ולשוב למיון במקרה של החמרה.
לטענתה, אם התובעת הייתה מבצעת את הבדיקות החוזרות כעבור 48 שעות כפי שהתבקשה, יש להניח כי הייתה מופנית לביה"ח ופריצת החצוצרה הייתה נמנעת.
פצצה מתקתקת
"נראה כי הצוות הרפואי היה שאנן לכל אורך הדרך, או לפחות לא נקט בכל משנה זהירות", כתב סגן הנשיא, השופט יחזקאל הראל.
השופט הסכים שכבר בעת האשפוז הראשון מצב התובעת היה דומה לפצצה מתקתקת ולא היה מקום לקחת סיכון ולשחרר אותה לביתה.
יתרה מזאת, אם התממשות הסיכון הייתה תלויה בביצוע בדיקת האולטרסאונד, מדוע לא הוסבר לתובעת באופן חד-משמעי שחשוב מאד לבצעה בדיוק תוך 48 שעות? תהה השופט.
השופט הוסיף שגם לאחר שכבר בוצעה הפסקת ההיריון הצוות הרפואי לא נהג בזהירות כששחרר את התובעת מבלי לוודא שהטיפול במטוטרקסאט הצליח.
לעמדתו, הנתבעת הייתה צריכה להמשיך ולאשפז את התובעת חרף רצונה להשתחרר, או לחלופין להחתים אותה כי היא מאשרת שהשחרור על אחריותה בלבד. משלא עשתה כן – היא התרשלה.
בסיכומו של דבר, השופט קבע לתובעת 15% אחוזי נכות והעריך שנגרם לה נזק בשווי של 258,000 שקל בגין סבל ועוגמת נפש, ו-8,000 שקל על עזרה חיצונית. עם זאת, השופט ייחס לתובעת רשלנות בשיעור של 20% בשל הפנייה המאוחרת לקופת חולים.
השופט גם החליט שלא לפסוק לתובעת פיצויים על פגיעה בכושר השתכרות, מאחר שהיא לא עבדה ולא עובדת, ולא נמצא קשר בין כריתת החצוצרה לבין אי יציאתה לשוק העבודה.
בהתאם, הדסה חויבה לשלם לתובעת כ-206,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6% מהפיצוי.
- ב"כ התובעת: עו"ד מירון קין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ד. עוזיאל, עו"ד א. פנחסי
* עו"ד אסף גרינבוים ממשרד עו"ד גבריאל ראובינוף עוסק ברשלנות רפואית.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין