אף אחד מבני המשפחה לא רצה משפט. המתלוננת – אמו של הבעל – חשבה שבמשטרה יפנו את בנה ואשתו לייעוץ. השופטת זיכתה את האישה וקבעה: מישהו במשטרה לא שקל את הדברים כמו שצריך.
האירוע התרחש ב-2014. בשעת ערב פרץ וויכוח בין הבעל לאשתו, שהייתה בחודש רביעי להריון עם תאומים. בשלב מסוים עלה הבעל לדירתה של אמו שגרה באותו בניין.
לאחר מכן הבעל ואמו חזרו לדירה, ולדברי האישה החלו להתקדם לעברה בצורה מאיימת, ולכן היא הרחיקה את בעלה עם היד ושמרה על הבטן.
לייעוץ בתחום הפלילי:
עו"ד פלילי
חמותה הלכה על דעת עצמה למשטרה והגישה נגדה תלונה, ושלוחת התביעות של משטרת ישראל החליטה להגיש נגד האישה כתב אישום בבימ"ש השלום ברמלה בגין תקיפת בן זוג. על פי כתב האישום, האישה הכתה אותו בגב ובחזה.
בפתח עדותו הבעל פנה אל בית המשפט. הוא ביקש להפסיק את ההליך, לפתוח דף חדש ולהמשיך את החיים עם אשתו הנאשמת מבלי שייגרם לה נזק. הבעל הוסיף שכעס מאד על אמו כששמע שהיא הגישה תלונה.
אלא שהתביעה המשטרתית לחצה על הבעל לספר מה בדיוק קרה. הבעל הדגים כיצד אשתו נתנה לו מכה עם יד פתוחה.
הנאשמת טענה שלא תקפה את בעלה אלא לכל היותר הדפה אותו ממנה, מאחר שחששה ממנו. עם זאת, טענתה העיקרית הייתה שמדובר ב-"זוטי דברים", כלומר שגם אם העבירה בוצעה, מדובר במעשים כה מינוריים שאינם מצדיקים הליך פלילי.
אמו של הבעל סיפרה שהגישה את התלונה מתוך דאגה ולא מתוך מטרה להגיע למשפט.
"ציפיתי שהמשטרה תפעל בצורה אחרת, שישלחו אותם כזוג נשוי טרי ליועץ נשואים", אמרה האם והוסיפה עוד סיבה: היא פחדה שבנה יכה את אשתו בחזרה ואז המצב יהיה הרבה יותר גרוע.
תסבוכת שלא ביקשו
השופטת רבקה גלט זיכתה את הנאשמת מחמת "זוטי דברים". העבירה שביצעה הנאשמת הייתה כה מזערית עד שאין הצדקה להרשיעה בפלילים. התקיפה הייתה מינורית ולא הותירה שום סימן או חבלה.
"יש לראות את התנהגותה של הנאשמת באור שונה לחלוטין מזה המוצג בכתב האישום," ההבהיה השופטת. בעוד שכתב האישום מייחס תוקפנות לנאשמת, העדויות מבליטות את העובדה שהיא פעלה דווקא מתוך פחד ורצון להדוף את בעלה.
הבעל כלל לא חשב לפנות אל המשטרה ואף כעס על אמו. כוונותיה הטובות של האם הובילו את בני הזוג לתוך תסבוכת שלא ביקשו, ומכאן החקירה התגלגלה ככדור שלג, הסבירה השופטת.
התביעה הייתה צריכה לבחון אם קיים עניין לציבור ולהסתכל על הדברים מתוך שיקולי שוויון מהותי ולא לחשוב בצורה מכאנית, ביקרה השופטת.
הנאשמת הייתה בהריון עם תאומים ועמדה לבדה מבוהלת מול בעלה ואמו, הזכירה השופטת. לטעמה, אילו התביעה הייתה מתחשבת בנסיבות אלה, היא הייתה מגיעה למסקנה שכתב האישום אינו תורם ליצירת שוויון, ואף להיפך.
"בידענו כי אפילו בעניינם של עבריינים-גברים, לא רבים המקרים שבהם מוגשים לבית המשפט כתבי אישום מינוריים כמו זה שבו עסקינן, הרי תוצאת ניהולו של ההליך הובילה דווקא להעמקת חוסר השוויון", חתמה השופטת וזיכתה את הנאשמת.
זהו מקרה מובהק לתופעת ה-"פליליזציה" הפוקדת את מדינתנו, שבה כל דבר נהפך לפלילי. בית המשפט איזן נכונה את נסיבות המעשה ונסיבותיה האישיות של הנאשמת, כשהחליט לזכות את הנאשמת ובכך תיקן במעט את העוולה הקשה שנגרמה לה על ידי רשויות התביעה, בעצם הגשת כתב אישום מיותר וחסר טעם.
- ב"כ המאשימה: עו"ד מנציקובסקי
- ב"כ הנאשמת: עו"ד רענן עמוסי
* עו"ד ניר יסלוביץ עוסק במשפט פלילי.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין