התאונה אירעה ב-2005 ביום העבודה הראשון של התובע באתר הבנייה. החברה הקבלנית ניסתה להתנער מאחריותה לאירוע, אך השופטת הבהירה: החברה לא פעלה על פי חוק ולא נקטה באמצעים הדרושים.
התאונה אירעה ב-2005 ביום העבודה הראשון של התובע באתר הבנייה, לאחר שנפל מפיגומים בגובה 4 מטר ככל הנראה מאחר שרגלו נתקלה ברווח שבין לוחות הפיגומים. הוא פונה לבית חולים, שם מצא את עצמו עם שברים בכתף, בצלעות ובעצם החזה.
לייעוץ בנזקי גוף:
עו"ד דיני נזיקין
ביטוח לאומי הכיר במקרה כתאונת עבודה. ועדה רפואית קבעה שלתובע נותרו 10% נכות קבועה ולתובע שולמה גמלת נכות מעבודה ודמי פגיעה.
בעקבות התאונה הוא הגיש תביעה לפיצויים בבית משפט השלום בתל אביב נגד החברה הקבלנית שהעסיקה אותו, בה טען שהתאונה נגרמה בשל רשלנותה.
לטענתו, הוא נדרש לעבוד על פיגום לא בטיחותי, הנתבעת לא סיפקה לו אמצעי בטיחות ולא הדריכה אותו כיאות – על הפיגומים לא היה מעקה, והוא עבד ללא קסדה וללא רתמת בטיחות.
הנתבעת טענה שהתובע בכלל לא עבד מטעמה, ולכן היא אינה אחראית לנזקיו. לדבריה, התובע הובא לעבודה על ידי אדם שעבד אצלה כקבלן עצמאי, והיא רק עזרה לו להגיע לבית חולים לאחר שנפל.
עוד נטען כי התובע לא הביא כל ראיה לפגם בפיגומים, ובכל מקרה התאונה אירעה באשמתו.
שני הצדדים לא זימנו את אותו "קבלן משנה" לעדות. התובע טען כי אין לו דרך לאתר אותו, ואילו נציג הנתבעת טען שהתובע הוא זה שהיה צריך לזמנו, ובמגזר שלהם הכל "נסגר דרך המשפחות".
הנתבעת יצרה סיכון
בטרם ניגשה לדון בפרטי התאונה עצמה, השופטת אורלי מור-אל קבעה שהנתבעת היא המעסיקה. הנתבעת עצמה אישרה בפני ביטוח לאומי שהיא המעסיקה ואף הוציאה תלוש שכר לטובת התובע ולפיכך היא אינה יכולה להתנער ממנו כיום.
מעמדו של אותו אדם שהביא התובע לעבודה לא התברר. אם אכן מדובר בקבלן עצמאי המעסיק עובדים מטעמו – עובדות שהנתבעת יודעת – היא הייתה צריכה להוכיח ולסתור את המסמכים שהוגשו לביטוח לאומי. "למותר לציין, שככל שהיה מדובר בקבלן עצמאי לבטח היה הסכם בין הנתבעת לבינו ואך תמוה שזה לא הוצג."
גם אם השתמשה בשירותו של אותו אדם על מנת לגייס עובדים, המשיכה השופטת, התובע היה עובד של הנתבעת, ועל כן ברגע שנפגע היא זו שנטלה את האחריות על העסקתו.
מכאן המשיכה השופטת לשאלת האחריות והגיעה למסקנה שהנתבעת התרשלה בכך שלא נקטה באמצעי הזהירות המתחייבים על פי החוק. התובע אכן עבד ללא אמצעי בטיחות ומבלי שקיבל הדרכה לעבודה בגובה.
בנוסף, השופטת העירה שהמקרה כלל לא דווח למשרד העבודה ולא נערכה חקירה מקיפה כנדרש. אפילו את הטענה בדבר תקינות הפיגומים היא לא גיבתה בצילום או תיעוד כלשהו.
כמו כן, השופטת דחתה את הטענות בדבר אשמת התובע. גם אם נניח שהתובע עשה תנועה לא נכונה ואיבד שיווי משקל, בדיוק בשביל זה נועדו רתמות בטיחות ומעקה. "התובע פעל במסגרת הסיכון שיצרו הנתבעות ולא יצר סיכון נוסף", ציינה השופטת.
לפיכך, בסיכומו של דבר השופטת קיבלה את התביעה ולאחר שדנה בנזקים שנגרמו לתובע, החליטה לפסוק לזכותו פיצויים בסך 94,000 שקל, בין היתר עבור הפסדי שכר ונזק לא ממוני. מסכום זה ינוכו כ-17,000 שקל שקיבל מביטוח לאומי.
עוד נקבע כי הנתבעת תשלם שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מהסכום שנפסק.
- ב"כ התובע: עו"ד רוזין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ג'נאח
* עו"ד עמנואל סממה ממשרד עו"ד גבריאל ראובינוף עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין