תושבת חצור הגלילית נתקלה לפני שלוש שנים במכשול במדרכה ותבעה את העירייה, שמצידה טענה כי החבלה נגרמה בשל חוסר תשומת לב מצד התובעת, שנעלה נעלי עקב. בית המשפט השתכנע מגרסת התובעת. כמה פיצוי תקבל?
התובעת, ילידת 1954, עבדה עד לתאונה כמזכירה בעיריית חצור הגלילית. בדרכה לעבודה באחד מימי אוגוסט 2013, היא נתקלה בקטע במדרכה שחסרו בו מספר אבנים, מעדה ונגרם לה שבר בירך.
נפגעתם?
פנו לעורך דין נזקי גוף
בתביעה נזיקית שהגישה התובעת לבית המשפט השלום בצפת כשנה וחצי לאחר התאונה, היא טענה כי העירייה הפרה את החובה לדאוג לתקינות המדרכות ולתחזוקתן, ובמהלך המשפט אף הביאה עדי ראייה שהעידו כי ראו אותה נופלת כתוצאה מהמפגע במדרכה.
התובעת הגישה חוות דעת רפואית שעל פיה נותרה עם כ-40% נכות בעקבות בתאונה, ובנוסף טענה כי נאלצה לצאת לפנסיה מוקדמת, והיא זכאית להפסדי שכר ופנסיה.
הנתבעות – העירייה וחברת הביטוח שלה "הראל", טענו מצידן כי לתובעת רק 10% נכות. מכל מקום, החבלה לא נגרמה כתוצאה ממפגע במדרכה אלא בשל חוסר תשומת לב מצד התובעת, שנעלה נעלי עקב ולא נזהרה בדרכה.
הן טענוכי התובעת "הלבישה" את התביעה על בור שהיה בקרבת מקום, ואף הביאו עדים שטענו כי ראו את התובעת שרועה על המדרכה כ-10 מטר ממקום התאונה הנטען. הנתבעות טענו בנוסף כי התובעת לא פוטרה עקב התאונה אלא בעקבות הליכי התייעלות.
פלטפורמה אינה עקב
לאחר שמיעת העדים הכירה השופטת רבקה איזנברג באחריות העירייה להתרחשות התאונה. "שוכנעתי כי התובעת אכן נפלה כתוצאה מהפגם שהיה במדרכה וכי יש לקבל את גרסתה בעניין" כתבה.
השופטת קבעה כי העדויות מטעם הנתבעות מלאות סתירות. כך למשל, השופטת התפלאה כיצד יתכן שאחד מהעדים הבחין, בזמן הקצר שנכח במקום, כי התובעת נעלה נעלי עקב. בהמשך, השופטת מצאה כי העד סתר את עצמו בעדותו כשאמר שהתובעת נעלה "נעל גבוהה מסוג פלטפורמה עם בסיס רחב".
"נעלי פלטפורמה אינן נעלי עקב ואכן הינן עם בסיס רחב", כתבה השופטת בהקשר זה. "משכך גם הסברה כי נפלה בגין נעלי העקב שנעלה - גרסה שהייתה יכולה להיות הגיונית אילו היה מדובר בעקבים דקים וגבוהים שסביר ליפול בגינם, אינה מתיישבת עם נעליים עם בסיס רחב שאין כל סיבה ליפול בעת נעילתן".
משכך, השופטת קבעה כי האחריות לנזקי התובעת מוטלת על העירייה. לצורך קביעת היקף הנזק, בחרה השופטת להתבסס על חוות דעתו מומחה שמינתה לנוכח הפער בין חוות דעת הצדדים, וקבעה כי לתובעת 20% נכות.
לצד זאת השופטת קיבלה את טענת הנתבעות כי התרשלותה של התובעת תרמה לפגיעתה, "...המדובר היה במקום הסמוך למקום עבודתה, מקום בו עברה פעמים רבות, הכירה את המדרכה ואף את המפגע ולכן היה עליה להיות זהירה יותר ולזכור לעקוף את המפגע", כתבה השופטת והחליטה להפחית 10% מהפיצוי המגיע לתובעת.
בתוך כך, השופטת דחתה את טענת התובעת שפוטרה בגלל התאונה אך עם זאת קבעה כי בכל זאת מגיע לה פיצוי כלשהו על הפסדי השכר והפנסיה בעקבות יציאתה לגמלאות, שכן "למצבה הבריאותי ונכותה הצמיתה יש השפעה על כושר השתכרותה ויכולת עבודתה".
לבסוף, השופטת העמידה את הפיצוי לתובעת על 201,162 שקלים. לאחר ניכוי התגמולים שכבר קיבלה מביטוח לאומי, העירייה וחברת הביטוח חויבו לשלם לה עוד 98,844 שקלים בתוספת הוצאות משפט ו-19,768 שקלים שכ"ט עו"ד.
- שמות ב"כ הצדדים לא הופיעו בפסק הדין
* עורכת דין טלי טרומפ שוהמי עוסקת בדיני נזיקין
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין