ב-2003 תושבת טמרה נפלה כשהלכה ברחוב בו התבצעו עבודות תשתית. במענה לתביעה שהוגשה נגדה טענה העירייה כי מלוא האחריות נופלת לרגלי הקבלנים שעבדו במקום, אך טענתה לא התקבלה ונפסק כי האחריות משותפת. הפיצוי לנפגעת: כ-130,000 שקל.
בתביעה שהוגשה נגד עיריית טמרה לפני כ-6 שנים סיפרה התובעת כי ביוני 2003 הלכה מביתה לבית אמה ברחוב בו התבצעו עבודות להנחת קווי ביוב.
לייעוץ בתחום:
עורך דין נזקי גוף
לדבריה, בחלק מהרחוב היו מהמורות, עפר וחצץ אך מכיוון שלא הייתה לה דרך חלופית היא המשיכה לצעוד בדרך המשובשת ובשלב מסוים החליקה.
התובעת ציינה כי התאונה הייתה בלילה ותאורת הרחוב לא פעלה ולכן היא התקשתה לראות את הדרך. היא הוסיפה כי פונתה לבית חולים ושם אובחן אצלה שבר בשוק שמאל והיא נותחה.
לדברי התובעת, העירייה התרשלה כשלא שמרה על בטיחות הדרך ולכן עליה לפצות אותה על נזקיה.
העירייה הכחישה את התאונה והגישה במקביל הודעת צד שלישי נגד הקבלן הראשי שהיה ממונה על ביצוע העבודות ונגד קבלן המשנה שביצע אותן מטעמו. לטענתה, הם היו האחראים הבלעדיים לבטיחות במקום.
הקבלן הראשי טען מצדו כי ביצע את הפרויקט ללא כל תקלה. לדבריו, בהסכמת העירייה הוא העביר את ביצוע העבודות לקבלן משנה שקיבל על עצמו את כל האחריות לפרויקט.
קבלן המשנה הגיש הודעת צד רביעי כנגד חברת הביטוח הראל וטען כי בכל מקרה התאונה מכוסה בפוליסה שרכש.
"רשלנות רבתי"
השופט הבכיר שכיב סרחאן מבית משפט השלום בנצרת התרשם מעדות התובעת וציין כי על אף החקירה הצולבת שעברה, גרסתה נשארה עומדת "כצוק איתן".
לדבריו, כי גם המפקח מטעם העירייה אישר בעדותו כי קבלן המשנה לא נקט באמצעי הבטיחות הנדרשים, כמו למשל סגירה הרמטית של הרחוב.
השופט הדגיש כי מסירת ביצוע העבודות לקבלן הראשי לא פוטרת את העירייה מאחריותה לדאוג לבטיחות הרחובות. לדבריו, היה על העירייה לדאוג לתאורת רחוב תקינה, למדרכות בטוחות לשימוש הולכי הרגל באזור ולשילוט מתאים. היא גם הייתה צריכה לפקח באופן יעיל על עבודות הקבלן וקבלן המשנה ולדאוג כי הם נוקטים באמצעי בטיחות מספקים.
השופט כתב כי מצב הרחוב כפי שעולה מהתצלומים שצולמו בזמן התאונה מלמד כי היה מדובר ב"מפגע בטיחותי ממדרגה ראשונה". לדבריו, אין לייחס לתובעת אשם תורם כלשהו ורשלנותה של העירייה היא "רשלנות רבתי" ולכן עליה לפצות אותה על מלוא נזקיה.
עם זאת, השופט קיבל את ההודעה לצד שלישי שהגישה העירייה. הוא קבע כי על פי החוזה ביניהם, על הקבלן הראשי לשפות את העירייה על כל סכום שבו תחויב כלפי התובעת.
השופט קבע בנוסף כי במערכת היחסים הפנימית ביניהם, הקבלן הראשי זכאי לשיפוי מלא מקבלן המשנה.
עוד נקבע כי מכיוון שהראל, מבטחת קבלן המשנה, הכירה בכיסוי הביטוחי, עליה לשפות את קבלן המשנה על הסכום בו חויב.
בסופו של דבר השופט המליץ להראל לשלם לתובעת את סכום הפיצוי שנפסק לטובתה, 130,703 שקל, באופן ישיר על מנת "לחסוך טרחה מיותרת משאר בעלי הדין לביצוע פסק הדין".
העירייה חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 31,600 שקל. הצדדים השלישיים וחברת הראל חויבו בהוצאות ושכ"ט של 20,000 שקל כל אחד.
- ב"כ התובעת: עו"ד עבדלכרים בדארנה
- ב"כ הנתבעות: עו"ד ארז בלוך, עו"ד ד"ר עומר חמאיסה, עו"ד איהאב אסעד, עו"ד גאסן אגבריה
* עורך דין אברהם חליוה עוסק בנזקי גוף
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין