הנהגת איבדה את אמה לנגד עיניה בתאונה דרכים טראגית. בלי להתבלבל, חברת ביטוח טענה כי נזקיה הנפשיים קשורים רק למות אמה ולא לתאונה, ולכן היא אינה "נפגעת ישירה". בימ"ש השלום בקריות דחה את גישתה.
בשנת 2009 אירעה תאונת דרכים קשה, בה נהרגה אמה של נהגת הרכב – בת 19 בזמן התאונה – ואילו היא ושתי אחייניות שלה נפצעו. במועד התאונה, הרכב היה מבוטח על ידי חברת הביטוח "שומרה".
לאחרונה, בימ"ש השלום בקריות דן בנזקיה של הנהגת, לאחר שמומחה מטעמו קבע לה נכות נפשית קבועה בשיעור של 15% בעקבות דיכאון ופוסט-טראומה.
עיקר המחלוקת דן בשאלת הפיצוי לנהגת – התובעת – בגין הנזק הנפשי שנגרם לה בעקבות מעורבותה בתאונה.
השאלה הייתה האם התובעת היא "נפגעת ישירה" הזכאית לפיצוי על הנזק הנפשי כפי שנקבע לה, או שמא, כפי שטענת חברת הביטוח – הנתבעת – התובעת היא "נפגעת משנית".
השופטת פנינה לוקיץ' ציינה כי לאור גובה הנכות, ההכרעה בסוגיה זו היא בעל משמעות רבה, שכן אם התובעת היא נפגעת משנית, הרי שחומרת פגיעתה הנפשית אינה מגיעה לדרגת החומרה שנקבעה בפסיקת בית המשפט העליון, בפסק דין הידוע בשם הלכת אלסוחה העוסק בנפגעים משניים.
משנשאל המומחה על מקור הפגיעה, הוא השיב כי התובעת "נפגעה באופן ישיר ומוחשי" וכי הטראומה שנגרמה לה היא לגבי "כל האירוע".
חברת הביטוח – הנתבעת – טענה שלאור דברי התובעת עצמה, בדבריה למומחה וכן בעדותה בבית המשפט, הנזק הנפשי נגרם לה כתוצאה מכך שצפתה במות אמה בתאונה, ולפיכך אין לראותה כמי שניזוקה נזק נפשי ישיר, כתוצאה ממעורבותה בתאונה.
עוד נטען בין היתר כי יש לראות את דברי המומחה כעמדה רפואית ולא משפטית, וכי עצם העובדה שהמומחה לא מצא לנכון להפריד ולראות בהשפעת מות האם כגורם העיקרי לגרימת הדיכאון של התובעת, אינה מונעת מבית המשפט לעשות זאת.
"תחושה של חוסר אוויר"
לעניין שיעור הנכות, עדותה של התובעת לא שכנעה את השופטת, שהחליטה כי אין מקום לסטות מקביעת המומחה וקבעה את נכותה בשיעור של 15%.
אלא שבלב המחלוקת השופטת קבעה כי התובעת אינה נפגעת משנית אלא "נפגעת ישירה", שתגובתה הנפשית מצויה "במתחם הסיכון שהשימוש ברכב יוצר".
השופטת סברה כי "לא ניתן לקבוע באופן ברור שנכותה הנפשית של התובעת הינה אך ורק כתוצאה מהתרשמותה ממות אימה בתאונה".
לפי השופטת, התובעת היא נפגעת ישירה לא רק משום שהייתה מעורבת פיזית בתאונה, אלא בשל העובדה שלא ניתן להפריד בין הגורמים לנזק הנפשי ולקבוע כי מלוא נזקיה נובעים רק מהחשיפה למות אמה. בהקשר זה השופטת הפנתה לתיאוריה הקשים של התובעת עצמה, שכללו לא רק את המראה של האם אלא גם את "צעקות האחיינייות" ו"תחושה של חוסר אוויר".
משכך, הוסיפה השופטת, במקרים בהם מדובר בנכות נפשית "מעורבת" בה אי אפשר לחלק או לכמת את משקלם הסגולי של מרכיביה ולא ניתן לקבוע כי הפגיעה הנפשית (או חלק ממנה) היא אך ורק פגיעה משנית, התנאים המגבילים שנקבעו בהלכת אלסוחה כלל לא חלים.
לאחר מכן השופטת ניתחה את נזקי התובעת ובסופו של דבר הורתה לנתבעת לשלם לה כ-394,000 שקל, בין היתר עבור הפסדי שכר, עזרת צד שלישי, וכאב וסבל.
בנוסף הנתבעת חויבה בהוצאות משפט בסך 2,600 שקל ושכ"ט עו"ד בשיעור 13%.
* עורך דין רן שקד עוסק בדיני ביטוח
** הכותב לא ייצג בתיק.
עו"ד רן שקד
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין