שכן שביקש לנקום בשכניו הצית את רכבם ואיים עליהם שבקרוב ייקברו. הוא הורשע בפלילים ונגזרו עליו 36 חודשי מאסר בפועל. לאחר שהחל לרצות את עונשו הוא אושפז במחלקה סגורה בשל התקף פסיכוטי. האם הרשעתו תבוטל עקב אי שפיות?
סכסוך השכנים שהחל ב-2002 הגיע בחלוף עשור לממדים פליליים של ממש. זמן קצר לאחר שהוצא צו למניעת הטרדה נגד השכן, שנהג להתעמר בזוג שכניו, הוא ביקש מחברו להצית את רכבם.
למענה על שאלות בתחום המשפט הפלילי
כנסו לפורום משפט פלילי של פסקדין
באוקטובר 2012 הוחדר לרכב בקבוק תעברה בוער, והוא נשרף כליל. השכן לא הסתפק במעשה החבלני, וכמה ימים לאחר מכן, זרק אבן לחלון דירתם של בני הזוג תוך שהשמיע כלפיהם איומים כמו: "צריך עוד היום בלילה לזרוק סוכריות ואורז על הקבר שלכם".
האירועים הללו הובילו להגשת כתבי אישום נגד השכן וחברו. בינואר 2014, ולאחר שהשכן הורשע בעבירות איומים, הצתה והפרת הוראה חוקית, נגזרו עליו 36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי של 10,000 שקל לשכניו וכן קנס של 1,000 שקל. חברו הורשע בתיק זה ובעוד שלושה תיקים נוספים שהיו נגדו, ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.
השכן ערער לבית המשפט העליון על חומרת עונשו. הוא טען שלא ייתכן שחברו ירצה עונש קל ממנו. עוד טען, כי ביהמ"ש לא התחשב בעובדה שזוגתו נכה ובאסון הכלכלי שהמיט מאסרו עליה ועל ששת ילדיו.
לאחר שהתקיים הדיון הראשון בערעור, הודיע סניגורו של המערער כי הוא אושפז במחלקה סגורה בהיותו במצב סכיזופרני-פסיכוטי.
בעקבות זאת, טען הסניגור שלמערער אין אחריות על מעשיו, ויש לזכות אותו בשל אי שפיות. גם אם לא יזוכה, טען כי יש להפחית בעונשו בהתחשב במחלתו.
המדינה ביקשה לדחות את הערעור, בטענה שעונשו של המערער הולם את מעשיו. לעמדתה, אין ספק שהמערער אחראי למעשים שביצע טרם התפרצות המחלה.
הדרדר רק כשהחל לרצות את עונשו
השופט יצחק עמית קבע כי אין מקום לזכות את המערער. השופט הזכיר שלאורך כל ההליכים נגדו הוא לא העלה טענה על מצבו הנפשי ולו פעם אחת, ושגם אין כל תיעוד רפואי-נפשי מתקופה זו.
למעשה, הדרך המתוחכמת בה התנהל המערער בתקופת ביצוע העבירות ולאחריה מעידה דווקא על כך שלא היה שרוי באותה עת במצב פסיכוטי, ושמצבו הידרדר רק לאחר שהחל לרצות את עונשו.
עוד קבע השופט, כי אין בסיס להשוואה בין עונשו של המערער לזה של חברו. בניגוד למערער, שדרש לנהל את ההליך הפלילי עד תומו, חברו הודה במעשיו. מעבר לכך, המערער הילך אימים על שכניו במשך כעשור, מבלי לבחול במעשים, ולכן, גם אם נגזר על חברו עונש קל, זה לא מונע מלגזור על המערער עונש ראוי על מעשיו הבריוניים.
ואולם, השופט עמית סבר שלא ניתן להתעלם כליל מהתפרצות הסכיזופרניה של המערער. גם אם הוא לא זכאי ליהנות מסייג האי-שפיות, קבע, יש בהחלט אפשרות ממשית שהמחלה שקוננה בו השפיעה על התנהגותו, וזו הסיבה שיש להפחית מעט מעונשו.
בהסכמת השופטים סלים ג'ובראן ואסתר חיות, הופחתו 6 חודשי מאסר מעונשו, כך שהמערער ירצה 30 חודשי מאסר בלבד.
* עו"ד משה אורן עוסק במשפט פלילי
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין