נאשמים בעבירות תכנון בנייה פנו לבית המשפט בבקשה לבטל את כתב האישום, בטענה שלא יושם בעניינם תיקון בחוק המאפשר לסגור את התיק נגדם בעילה של "סגירה בהסדר". ביהמ"ש קיבל את הטענה, והורה למדינה לשקול את סגירת התיקים.
בתחילת מאי 2013 נכנס לתוקפו תיקון מס' 66 לחוק סדר הדין הפלילי, המסמיך את המדינה לסגור תיק בהסדר, ללא פתיחה בכל הליך משפטי.
לייעוץ בנושא בנייה:
פנה ל-עו"ד תכנון ובנייה
לפני התיקון, בתום חקירה של חשוד בעבירה פלילית המדינה הייתה צריכה לבחור בין שתי חלופות: להעמיד את החשוד לדין פלילי או להחליט על סגירת התיק בשל העדר עניין לציבור, חוסר ראיות או חוסר אשמה.
לאחר התיקון, הורחבו אפשרויותיה, כך שכאשר מדובר בעבירות פליליות, שעונש המאסר המרבי עליהן הוא אינו עולה על שלוש שנות מאסר, תינתן למדינה אפשרות להגיע עם החשוד להסדר בו יודה בעבירה המיוחסת, ויתחייב למלא התחייבויות שונות, כגון תשלום לאוצר המדינה, פיצוי לנפגעי העבירה, ביצוע עבודות למען הציבור וכדומה.
בתמורה להודאת החשוד, המדינה מתחייבת לסגור את התיק בעילה של "סגירה בהסדר", ובכך מתקבל פתרון בינייים, לפיו מצד אחד תיק לא ייסגר בשל היעדר עניין לציבור, ומצד שני, החשוד לא יצטרך להתמודד עם הליך משפטי, ולא תודבק לו סטיגמה של עבריין.
בחודשים יוני 2013 ואפריל 2014, לאחר שהתיקון המדובר נכנס כבר לתוקף, הגישה המדינה כתב אישום נגד שני חשודים בעבירות בנייה. בכתב האישום שהוגש נגדם נטען שבנו מבנים ללא היתר בנייה.
הנאשמים, התלוננו על כך שאף על פי שהעבירות המיוחסות להם ענו על ההגדרה בתיקון, המדינה סירבה להגיע עמם להסדר והגישה נגדם כתבי אישום, ולכן הגישו בקשה לביטול כתב האישום בבית המשפט לעניינים מקומיים בראשון לציון.
הנאשמים טענו כי המדינה פגעה בזכויותיהם כנאשמים כאשר לא אפשרה להם לערוך עמה הסדר על פי התיקון, וביקשו שביהמ"ש יורה לה לבחון את האפשרות להסדר מתוך שיקולים של הגנה על הצדק.
המדינה התנגדה, ונימקה את החלטתה בכך שהסדר היה גורר קשיים בהסדרת התשלום לוועדות המקומיות.
רשות או חובה?
סגן הנשיאה השופט שמעון שטיין עיין בהצעת החוק, וקבע כי נימוקה של המדינה אינו מקובל עליו.
לדבריו, התיקון לחוק אינו מקנה למדינה שיקול דעת בנוגע לעריכת הסדרים, אלא מחייב אותה לפעול לפי הנחיה זו כאשר נסיבות העבירה מאפשרות זאת. סטייה מהנחיות או חוקים, הבהיר השופט, חייבת להיתמך בטעמים סבירים, ולא עקב נסיבות טכניות, אשר מובילות לפגיעה בזכויות הנאשמים.
השופט ציין כי המשמעות של אי הטלת חובה על הרשות לפעול בהתאם להסדר, תיצור שוני והפליה משמעותית בין אנשים העומדים לדין פלילי לראשונה בחייהם, הן במישור הרישום במרשם הפלילי, והן במישור הכתם המוסרי השונה המוטל על אדם, בעל עבר נקי, שניהל אורח חיים נורמטיבי, שיכול שכשל באירוע חד פעמי ופעוט.
לפיכך, קבע כי עבירות הנאשמים נכללות ברשימה הנכללת במסגרת התיקון לחוק, והורה על ביטול כתבי האישום נגדם, על מנת שהמדינה תוכל להפעיל שיקול דעת בהתאם לתיקון.
השופט ציין כי במידה שהמדינה תגיע למסקנה שלא ניתן לערוך את ההסדר כמפורט בתיקון, היא תוכל להגיש את כתבי האישום מחדש.
- ב"כ הנאשמים: עו"ד עידו ואראס, עו"ד אריאל שניאור
- שמו של ב"כ המאשימה לא צויין בפסק הדין.
* עו"ד יעל בועז עוסקת בתחום התכנון והבניה ובדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין