השכנה חויבה לשלם למתווך את מלוא דמי התיווך שהסתכמו ב-50 אלף שקל, לאחר שביהמ"ש קבע כי אין ספק שהוא היה הגורם היעיל שהביא לסגירת העסקה.
מתווך תבע את השכנה שלו לשעבר בטענה שסייע לה למכור את דירתה בבניין שבנתניה ולכן עליה לשלם לו דמי תיווך של 50 אלף שקל. בתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בעיר, סיפר כי הרעיון שיפעל למציאת קונים לדירה צץ במהלך פגישותיהם בעת הטיולים עם כלביהם.
לכתבות נוספות בנושא:
לאחר שניהלו משא ומתן, במרץ 2011 הם חתמו על שני הסכמים: הסכם בלעדיות שתוקפו עד ספטמבר 2011 והסכם תיווך למכירת הדירה תמורת 2.250 מיליון שקל. שיעור דמי התיווך הועמד על 2% מהתמורה.
המתווך טען כי גם לאחר שתקופת הבלעדיות הסתיימה הוא המשיך לפעול במרץ למציאת קונה. בשלב מסוים נודע לו כי מתווך שעובד עמו מחפש דירה ללקוחותיו, וקישר בינו לבין הנתבעת.
לטענתו, הוא הביא לפגישה בין הצדדים, סייע במשא ומתן ובפברואר 2012 הדירה נמכרה תמורת 2.150 מיליון שקל.
הנתבעת העלתה כמה טענות נגדיות: האחת, שבעת העסקה כבר פג תוקף ההסכם, והיא הייתה בטוחה שהתובע עזר לה כחבר. השנייה, כי התובע לא מכר את הדירה בסכום שביקשה. השלישית, כי התובע לא עשה מאום לטובת העסקה, אלא היא זו שעשתה מאמצים לסגירתה יחד עם המתווך של הרוכשים.
לא עדכנה שאינה מתכוונת לשלם
הרשמת הבכירה יפעת אונגר ביטון דחתה את טענות הנתבעת אחת לאחת. הרשמת קבעה כי בשונה מהסכם הבלעדיות, הסכם התיווך לא הוגבל בזמן כך שהיה תקף בעת העסקה.
עוד קבעה, כי פעילות התובע מעולם לא הוצגה כ"סיוע חברי" והנתבעת גם לא טרחה לברר זאת מולו או לוודא שהוא מודע לכך שהיא לא מתכוונת לשלם לו, ובכך נהגה בחוסר תום לב. "תחת זאת", כתבה הרשמת, "העדיפה הנתבעת להמשיך ולקבל את שירותיו תוך הצגת טענה חסרת בסיס לפיה האמינה באמת ובתמים כי התובע פועל כחבר המסייע לחבר".
הרשמת המשיכה: בהסכם התיווך מופיעה הערה, שלפיה, גם אם הדירה תימכר בסכום שונה מהמבוקש – הנתבעת תחויב בדמי תיווך.
לנתבעת היה די זמן לעיין בהסכם ולבדוק את פרטיו, היא אפילו שינתה בו סעיפים וציינה בו הערות בכתב יד. לו הייתה סבורה שהמתווך לא יהיה זכאי לדמי תיווך אם הדירה תימכר במחיר נמוך - מדוע לא כתבה על כך הערה?
הרשמת הבכירה הוסיפה שהתובע גם היה הגורם היעיל בעסקה: הוא הפנה את הרוכשים לנתבעת, נכח במו"מ וייעץ לה. הוא אפילו סייע לה לטפל במשכנתא ועמד על קשר עם עורך הדין שלה.
הרשמת הבהירה, כי גם אם המתווך של הרוכשים היה מעורב בעסקה וגם אם הנתבעת עצמה השקיעה בקידומה – זכותו של התובע לדמי תיווך לא נשללת.
לפיכך, הרשמת חייבה את הנתבעת לשלם לתובע 50 אלף שקל, בתוספת הוצאות המשפט ו-7,000 שקל עבור שכר טרחת עו"ד.
המסר: שימו לב על מה אתם חותמים - גם הסכמים פשוטים יחסית כמו הסכמי תיווך מצריכים בדיקה מקצועית. כמו כן, ישנם בשוק הרבה "חאפרים" שמחתימים על הסכמי תיווך אך לא באמת תורמים לגיבוש העסקה. במקרה כזה יש לבדוק האם המתווך היה באמת הגורם היעיל בביצוע העסקה - אם התשובה שלילית, אז גם אם חתמתם על ההסכם יכול להיות שתוכלו לצאת מזה בעזרת טענת הטעיה.
* עו"ד יריב גוטמן עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין