מוסלמי אזרח תורכיה התחתן עם ישראלית. ברשות האוכלוסין חשבו שהנישואים "לא כנים". בית המשפט סבר שיש אפשרות כי מדובר בקשר אמיתי, וביקש לתת לעותרים צ'אנס.
מוסלמי אזרח תורכיה, גרוש ואב לשני ילדים המתגוררים בתורכיה, התחתן ב-2003 עם יהודייה אזרחית ישראל, גרושה ואם לבת, המתגוררת באילת.
לייעוץ בענייני אשרות:
עו"ד אזרחות ואשרות בישראל
מספר חודשים לאחר שנישאו, משרד הפנים אִפשר לו לשהות בישראל והאריך את רישיונות השהייה שלו מפעם בפעם. לאחר שערך בדיקות במשך שנים החליט משרד הפנים לאפשר לבעל להמשיך את "ההליך המדורג" לצורך קבלת אזרחות ישראלית.
בשנת 2010 חלה "תפנית בעלילה". בתה של האישה שלחה לרשויות מכתב בו סיפרה שאמה ובעלה "נפרדים וחוזרים כל הזמן" וכי הוא בוגד בה עם נשים אחרות, משתמש בכספיה לסיוע למשפחתו בתורכיה, בעוד שאמה פשוט "מפחדת להיות לבד" על אף שמדובר בזוגיות "חד כיוונית של ניצול אישה יהודייה כדי לקבל מעמד".
בעקבות המכתב ראיין משרד הפנים את בני הזוג. האישה ביקשה להתגרש ולהפסיק את ההליך. הבעל הודה שבגד בה. משכך, באותה שנה החליטה רשות האוכלוסין להפסיק את ההליך וציוותה על האיש לעזוב את ישראל.
כחצי שנה אחר כך הוא אותר בתל אביב כשוהה בלתי חוקי והוכנס למעצר. בשלב מסוים – לאחר שביקרה אותו והבינה כי הוא במצוקה – ביקשה האישה לחזור לחיות איתו ולהמשיך בהליך ההתאזרחות.
הבעל שוחרר ושוב רואיינו בני הזוג על ידי משרד הפנים. האישה סיפרה שבעלה "קיבל שיעור לכל החיים", ואמרה שמאז הוא דואג ועוזר לה.
בתה סיפרה הפעם שאמנם אינה בטוחה לגבי האיש, אך המצב בבית "רגוע" והוא מקשיב לאמהּ כמו "כלבלב".
הדברים לא שכנעו את רשות האוכלוסין, שהחליטה לדחות את הבקשה החדשה. לאחר מכן גם ועדת ההשגה לזרים דחתה את הערר של בני הזוג, בנימוק של "היעדר כנות בקשר הנישואין".
בעקבות החלטה זו הגישו בני הזוג עתירה בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, בה טענו שהם חיים יחד במשך יותר מעשר שנים.
לדבריהם, בתקופה האחרונה הקִרבה והאהבה התהדקו עוד יותר, לאחר שחלה התדרדרות במצבה הבריאותי והנפשי של העותרת, תוך שהעותר סועד אותה ומלווה אותה בכל הטיפולים.
המדינה טענה, בין היתר, שהיחסים בין השניים לא היו יציבים, מה גם שבתה סיפרה שמדובר ב"מערכת זוגית נצלנית ובלתי בריאה".
לעמדת המדינה, אין כאן קשר זוגי אמיתי, אלא יחסים המבוססים על "תלות הדדית" – העותר זקוק לה לצורך קבלת מעמד ולצורך כספיה, ואילו היא חוששת להישאר לבדה.
רבים חוששים מבדידות
הקשר בין העותרים ידע עליות ומורדות, ציין השופט משה סובל. ואולם, לטעמו, ועדת ההשגה גלשה יותר מדי לשיפוט ערכי-מוסרי, בעוד שהיא הייתה צריכה לבדוק רק את כנות רצונם של בני הזוג לחיות ביחד.
אנשים רבים חיים בזוגיות בשל החשש מהבדידות, וסיבה זו כשלעצמה לא שוללת את כנות הקשר, ציין השופט.
גם האמירה שהעותר מציית לעותרת "כמו כלבלב" אינה מלמדת על מטרת הקשר. "אדם האוהב את בת זוגו וחושש לאבד אותה עשוי לציית לדרישותיה, במיוחד אם בעבר נתפס בקלקלתו...", הוסיף השופט.
עוד סבר השופט כי "נכונותה של אישה למסור כסף לבן זוגה, עשויה ללמד על כנות ואמיתות הקשר הזוגי לא פחות (ושמא אף יותר) מאשר על זוגיות מלאכותית".
לפיכך, השופט קיבל את העתירה באופן חלקי, והורה למשרד הפנים להעניק לעותר רישיון שהייה זמני לחצי שנה, שבסופה תיבחן מחדש "כנות הקשר הזוגי". לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ העותרים: עו"ד חאתם נעאמנה
- ב"כ המשיב: לא צוין
* עו"ד גיא דוד עוסק באשרות ואזרחות בישראלי ובמשפט מנהלי
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין