הנהלת מכון קעקועים בתל-אביב נדהמה לראות צילומי קעקועים של עובד לשעבר מוצגים ללא רשות באתר של מכון מתחרה. ביהמ"ש קבע: היצירות האמנותיות מוגנות בחוק.
מקעקע שעבד בסטודיו "טרייבאל טאטו", הפועל מזה כ-17 שנים בדיזינגוף סנטר בתל אביב, עבר לעבוד ב"פלאנט טאטו", סטודיו מתחרה שפתח סניף באותו מתחם לפני מספר שנים.
לשאלות בנושא זכויות יוצרים:
פנה ל- עו"ד קניין רוחני
במהלך גלישה אקראית באתר המתחרים, איתרה הנהלת טרייבאל טאטו 64 צילומי קעקועים שצולמו על ידי המקעקע, והוצגו כאילו בוצעו בפלאנט טאטו.
טרייבאל האשימה את המכון והעובד לשעבר בהפרת זכויות היוצרים שלה בצילומים, ופנתה לבית משפט השלום בתל אביב כדי שיפסוק לזכותה פיצוי של 400 אלף שקל.
לטענת התובעת, הצילומים הם יצירות אומנותיות המוגנות בחוק זכויות יוצרים. לדבריה, הצילומים הופקו לצרכי עבודה באמצעות המכשור שלה, ומכאן שהם שייכים לה באופן בלעדי.
התובעת הוסיפה כי הנתבעת השתמשה ביצירות למטרות פרסום ורווח כספי, והאשימה את העובד לשעבר בהעתקת הצילומים והעברתם לנתבעת במטרה להתקבל למקום העבודה, ובידיעה שזו תפרסם אותם.
לאחר פניית התובעת, הסירה הנתבעת את התצלומים באופן מיידי, אך טענה כי הם בכלל לא יצירות מקוריות, שכן הקעקועים הועתקו מקטלוג.
הנתבעת ציינה כי האתר שלה בסך הכל משמש במה למקעקעים שמעלים באופן עצמאי את יצירותיהם, והיא אינה אחראית לתכנים שהם מעלים.
במקביל, הגישה הנתבעת תביעה נגדית על סך 200 אלף שקל, בטענה שהתובעת מנסה לפגוע בפרנסתה בכל דרך אפשרית. כך, היא התקינה במתחם מצלמות החודרות לתחומה הפרטי ופוגעות בפרטיות עובדיה ולקוחותיה ואף הגישה תלונות שווא שהגישה למשרד הבריאות והנהלת הקניון.
העובד לשעבר הודה כי מסר לנתבעת דיסק און קי עם צילומי עבודותיו כחלק מראיון העבודה שלו אולם טען כי לא הוא העלה אותם לאתר. גם הוא הגיש נגד התובעת תביעה נגדית בטענה שהשמיטה את שמו מהצילומים ובכך פגעה במוניטין שלו. הוא העריך את הנזק שנגרם לו ב-200 אלף שקל.
התובעת הגיבה בכך שטענה, בין היתר, כי המצלמות נועדו למטרות אבטחה בלבד, וכי העובד הסכים להשמטת שמו מהצילומים.
מקוריות ויצירתיות
השופטת הבכירה ריבה ניב הסבירה שצילום תיעודי יכול להיות מוגן בזכויות יוצרים כאשר ניתן לאבחן בו מקוריות ויצירתיות מינימאלית. הצילומים המדוברים עונים על קריטריון זה.
השופטת דחתה את טענת הנתבעת לפיה לא הייתה לה שליטה על אתרה, וראתה אותה כאחראית לפרסום הצילומים – השייכים לתובעת – ומשכך בהפרת זכויות היוצרים שלה.
באשר לתביעה הנגדית של המכון קבעה השופטת כי המצלמות נבדקו על ידי שוטר שאישר כי הן מצלמות אבטחה שלא קולטות את המתרחש במתחם הנתבעת. עוד היא קבעה כי הנתבעת לא הוכיחה שהתובעת מנסה לפגוע בה באיזושהי דרך.
לגבי העובד לשעבר, ציינה השופטת כי מרגע שהשתמש בצילומים לצרכיו האישיים ללא רשות התובעת, הרי שגם הוא אחראי לפרסומם. עם זאת, גם התובעת נהגה שלא כדין בכך שלא נתנה לו קרדיט.
לאחר שבחנה את מידת הנזק שנגרם לתובעת, החליטה השופטת כי הנתבעת תשלם לה 1,500 שקל על כל צילום, ובסה"כ 96,000 שקל, בתוספת 8,000 שקל שכ"ט עו"ד.
בנוסף, פסקה השופטת כי העובד ישלם לתובעת 32,000 שקל, אך מנגד הוא גם זכאי לפיצוי כספי בסך 28,000 שקל מהתובעת. שני החיובים הללו, היא ציינה, ניתנים לקיזוז. לא נפסקו הוצאות נוספות.
- ב"כ התובעת: עו"ד עוז חיים
- ב"כ הנתבעים: עו"ד רפי שפטר, עו"ד נועם קוריס
* עו"ד אבי מורה ממשרד עורכי דין מורה, טובים, מסדה, כהן עוסק בדיני קניין רוחני ובמשפט אזרחי-מסחרי
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין