אדם שנפל לפני כחמש שנים במדרכה בנתניה, תבע את בעלי החנות הסמוכה ואת העירייה. בימ"ש השלום פטר את בעלי החנות מן האחריות וקבע שהשטח באחריות העירייה. בנוסף, חלק ניכר מהאחריות הוטל על התובע.
האיש הגיש תביעה לפיצויים בבימ"ש השלום בחדרה, בה טען כי נפגע בידו כשנפל בגלל בור, וצירף לתביעה תמונות של הבור, הנמצא על שפת המדרכה, צמוד לכביש.
לייעוץ בנזקי גוף:
עורך דין דיני נזיקין
התביעה הוגשה נגד בעלי חנות הסמוכה לבור ונגד עיריית נתניה. התובע שיוצג על ידי עוה"ד אלי שיליאן, טען, בין היתר, כי העובדה שלאחר האירוע הבור תוקן על ידי בעלת החנות, מלמדת על אחריותה למקרה.
את העירייה הוא תבע בשל היותה הרשות המקומית שבתחום סמכותה נמצא הבור המדובר. לטענתו, הנתבעות אחראיות לתקינות השטח שבו נמצא הבור, והתרשלו בכך שאפשרו את הימצאותו מבלי שתוקן.
כמו כן, הנתבעות – העירייה שיוצגה על ידי עוה"ד צבי רוטמן, ובעלי החנות שיוצגו על ידי עוה"ד תומר זמר – טענו כי התובע כלל לא הוכיח שפציעתו קשורה לבור שהוצג על ידו בתמונות. כמו כן, הן טענו כי בתמונות ניכר שמדובר בבור גדול ובולט, ועל כן התובע צריך היה להבחין בו.
לפיכך, לטענתן, גם אם יוכח שהתובע נפגע מאותו בור, הרי שיש להטיל עליו את מלוא האשמה בתאונה, או לפחות את חלקה.
בנוסף לכך, כל אחת מהנתבעות הכחישה את אחריותה לבור, וטענה כי הוא מצוי בשטחה, בשליטתה ובאחריותה של הנתבעת האחרת. על מנת להוכיח את העניין, כל אחת מהנתבעות הציגה מפות ושרטוטים של האזור על מנת לתמוך בטענותיה.
העירייה לא הסתפקה בכך ואף הגישה הודעת צד שלישי נגד בעלי החנות הנתבעים.
אזרחות טובה
"אני מאמינה לתובע ולעדותו, לפיה נחבל לאחר שנתקל בבור. עדות התובע בעניין זה הייתה עיקבית, סדורה והותירה רושם מהימן. עדותו גם נתמכת במסמכים שהמציא, ומהם עולה כי כבר בסמוך לפציעתו, בעת שפנה לטיפול רפואי, ציין בפני הרופאים כי נתקל בבור ונפל", כתבה השופטת הדסה אסיף.
לאחר ששמעה את העדים, השופטת השתכנעה כי הבור מצוי בשטח שתחום אחריות העירייה. בתוך כך השופטת הסבירה כי את העובדה שבעלי החנות תיקנו את הבור יש לזקוף לזכותם, ולא להסיק מכך שהם הודו באחריות לבור. לטעמה, התיקון פשוט מעיד על "יוזמה ברוכה" ואזרחות טובה.
מכאן השופטת ניגשה לדון באחריות התובע לנפילתו, והבהירה כי בתי המשפט כבר קבעו לא פעם כי מדרכות ורחובות אינם "משטחים סטריליים", ועל "האדם הסביר" להשגיח בהליכתו. מצד שני, הסבירה השופטת, לא כל סיכון הוא "סיכון רגיל".
"במקרה שבפני מדובר, כאמור, במפגע בולט, תרתי משמע, שהיה על העירייה לדאוג לתיקונו. יותר מזה, מהצילומים עולה כי מדובר, לכאורה, במפגע שנוצר זמן רב לפני נפילת התובע – ומחדלה של העירייה מלטפל בו – עולה כדי רשלנות. עם זאת – להיות הבור בולט לעין – השלכה גם על מידת אחריותו התורמת של התובע".
בסופו של דבר, השופטת קבעה כי התובע נושא באחריות של 60% לתאונה. בנוגע לנזק, השופטת דחתה חלק מטענות התובע – בעיקר בדבר מידת היעדרות מהעבודה – ולאחר חישוב העריכה את נזקיו בסך כ-18,000 שקלים, בעיקר עבור כאב וסבל והפסדי שכר.
בהתאם, מסכום זה נקבע כי העירייה תשלם לו כ-40%. עוד נקבע כי העירייה תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,000 שקל, וכן שכ"ט עו"ד בעלי החנות בסך 5,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אלי שיליאן
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד תומר זמר ממשרד עורכי דין זמר ברימר
- ב"כ הנתבעת 2: עו"ד צבי רוטמן
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין