בית המשפט קיבל את התביעה שהגישה רוכבת האופניים נגד מתקין המחסום והקיבוץ, שהתרשלו כשלא דאגו להתקין חיישנים שימנעו מהמתקן להיסגר על בני אדם.
בתביעה, שהוגשה במרס 2014, טענה התובעת לרשלנות מצד מתקין המחסום והקיבוץ, אולם הם הפילו את האשמה עליה, כמי שבחרה לעבור דרך הכביש במקום דרך מעבר מיוחד לקלנועיות. בית משפט השלום בצפת אמנם קיבל את התביעה, אולם הטיל גם חלק מהאחריות על התובעת.
נפצעתם?
פנו ל- עורך דין נזקין
בצהרי אחד מימיו של חודש יולי 2013 נסעה התובעת על אופניה בדרך חזרה מהקניונית שבקיבוץ דפנה לכיוון ביתה. לפתע, כך תיארה התובעת בכתב התביעה, המחסום ירד עליה במהירות, פגע בידה השמאלית, והיא אף נפלה לכביש מרוב העוצמה.
בשלב הראשון, החליטה השופטת רבקה איזנברג, שמונתה לדון בתיק, להכריע בשאלת האחריות בלבד ולבדוק מי מהצדדים אחראי, אם בכלל, לנזקים שנגרמו לתובעת.
התובעת טענה כאמור, כי האחריות מוטלת על הנתבעים. לטענתה, מדובר במחסום חדש, שהותקן כשלושה שבועות לפני התאונה, שלא הוצבו לצידו אמצעים שיזהירו מפני הסכנה, כמו צ'קלקה, זמזם או שלטי אזהרה.
מהצד השני, הנתבעים טענו שיש להטיל את האחריות על תובעת בלבד. לטענתם, התובעת כבר עברה במקום לפני וידעה על קיומו של המחסום, שידיעה על התקנתו גם פורסמה בעיתון, ובכל זאת לא נזהרה ונסעה דרך הכביש במקום לעבור במעבר להולכי הרגל ולקלנועיות.
בולט לעין
השופטת איזנברג קיבלה את התביעה, והסבירה כי מחסום אוטומטי הוא מתקן מסוכן, שיש להתקין ולהפעיל בזהירות.
השופטת הסבירה שגם הקיבוץ, כמזמין השער ובעל הקרקע, וגם המתקין היו צריכים לוודא שהמחסום כולל את כל האמצעים הטכנולוגיים למניעת סכנה, כמו חיישנים רגישים לזיהוי אדם. בנוסף, הם היו מחויבים להזהיר מפני קיומו של המחסום באמצעות שלטי אזהרה או כל אמצעי אחר.
עם זאת, בנוגע לאשמת התובעת, השופטת איזנברג קבעה, כי גם אם לא הוכח שידעה על קיום המחסום היא הייתה צריכה להבחין בו, שהרי חלפה במקום לפחות פעמיים ביום בשבועות שלאחר התקנתו. בהקשר זה השופטת ציינה כי יש משמעות לכך שלא מדובר במכשול קטן בקרקע, אלא במחסום גדול שלידו מערכת חשמלית ועמוד צהוב שניתן לראות בבירור, בייחוד בצהרי היום. ואולם, לנוכח היעדר אמצעי אזהרה ושילוט כאמור, קבעה השופטת כי לתובעת אשם תורם נמוך בשיעור של 5% בלבד.
באשר ליתר - השופטת קבעה שחלוקת האחריות בין הנתבעים אינה שווה. המתקין הוא איש המקצוע שסיפק את השער והתקין אותו, והוא זה שיש לו את הידע לגבי הפעילות של המתקן. לכן, הוא היה צריך לצפות את הסכנה ולדאוג למניעתה. באשר לקיבוץ, רשלנותו מתבטאת בעיקר בהחלטה שלא להציב שלט אזהרה, למרות המלצת המתקין.
משכך קבעה השופטת, כי האחריות של המתקין תהא בשיעור של 65% ואילו של הקיבוץ בשיעור של 35%.
בשלב הבא יוגשו לשופטת תחשיבי הנזק של הצדדים, והיא תחליט מהו הפיצוי שיצטרכו הנתבעים לשלם לה.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורכת דין שרון גליק עוסקת בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין