- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
מדוע שופטת ביטלה שלושה דוחות על מהירות מופרזת?
מכמונת מהירות תיעדה ארבעה נהגים נוסעים במהירות כפולה מהמותר, ובאחרונה ביטלה שופטת התעבורה ענת יהב שלושה מתוך ארבעת הדוחות שהוגשו נגדם, בשל איחור במועדי מסירת ההזמנה לדין.
ארבעה אנשים שונים תועדו בשלוש השנים האחרונות בעדשת מצלמות התנועה באזור המרכז כשהם נוסעים במהירות כפולה מהמותר. כל אחד מהנהגים קיבל הזמנה חוקית למשפט מספר חודשים לאחר מכן.
במרס השנה הגיעו ארבעת התיקים לבית המשפט לתעבורה בתל-אביב, שם טען הסניגור כי יש לבטל את דוחות שהוגשו נגד הנאשמים מחמת התיישנות.
הסניגור טען כי במקרה של עבירות תעבורה, שהחשד לביצוען מבוסס על צילום הרכב, המדינה נדרשת לזמן את הנאשם לדין (לאחר הגשת כתב האישום) בתוך 4 חודשים מיום ביצוע העבירה. אלא שלטענתו, המדינה לא עמדה בחובה זו והזמינה את הנאשמים לדין לאחר הזמן הקצוב בחוק סדר הדין הפלילי.
לנוכח טענה זו עבר נטל ההוכחה למדינה, שנאלצה להראות לבית המשפט בראיות פוזיטיביות כי עמדה בלוח הזמנים הנקוב בחוק ומסרה לנאשמים הזמנות בזמן.
אולם הסניגור טען כי המדינה לא עמדה בנטל משום שבאישורי המסירה שהציגה בבית המשפט לא הופיעו מלוא הפרטים המהותיים המוכיחים שההזמנות לדין נמסרו בזמן, כמו מועד המשלוח, הכתובת אליהן נשלחו וחתימת הדוור. הסניגור טען כי אישורי מסירה התקניים שהוצגו על ידי המדינה נשלחו לאחר מכן, והגיעו לנאשמים רק לאחר המועד החוקי.
יש היגיון מאחורי החוק
השופטת ענת יהב קיבלה את טענות הסניגור וכתבה כי "הרציונאל של דרישת החוק של אותו פרק הזמן של 4 חודשים הללו, הוא מתן האפשרות לנאשם להתמודד עם המיוחס לו בדו"ח או באישום באופן אפקטיבי כאשר זכרונו עדיין יכול לשחזר את מועד ביצוע העבירה הנטען ונסיבותיו".
השופטת הסבירה שמסירה תיחשב כחוקית תוך 15 יום מיום שליחת ההזמנה בדואר רשום (אלא אם הנאשם הוכיח שלא קיבל אותה מסיבות שאינן תלויות בו). כלומר, המדינה צריכה להוכיח רק את עצם שליחת ההזמנה, ולצורך כך עליה להציג אישורי שליחה או מסירה שנושאים פרטים מהותיים שמהם ניתן ללמוד על הגעת ההזמנה ליעדה כמו זהות הדוור, תאריך המסירה ואופן הביצוע שלה.
לגופו של עניין, השופטת מצאה כי בשלושה מתוך ארבעת המקרים המדינה לא הציגה אישורי מסירה שכוללים את כל הפרטים המהותיים כאמור, באופן שלא ניתן לדעת מתי ההזמנות נשלחו והאם הגיעו לנאשמים בזמן. השופטת ציינה עוד כי אישורי מסירה נוספים שהציגה המדינה אמנם עמדו בתנאים האמורים, אולם אלה כבר הגיעו לנאשמים אחרי המועד הקצוב בחוק (כלומר, יותר מ-4 חודשים מיום ביצוע העבירה לכאורה).
מכאן קבעה השופטת שהדוחות הללו התיישנו ומשכך ביטלה אותם.
לגבי הדוח הרביעי, השופטת מצאה כי ההזמנה לדין נשלחה לנאשם בזמן וכראוי אך הנאשם סירב לקבלה ומכאן שאין לבטלו.
- ב"כ המאשימה: עו"ד אהרון בן ארי
- ב"כ הנאשמים: עו"ד קריביצ'קי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
