מבוטח שרכש ביטוח חיים בהראל גילה לפני כשנה וחצי כי על אף שהפוליסה מסתיימת בשנת 2046, החברה מתכוונת להפסיק לשלם לו תגמולים על אבדן כושר עבודה מכיוון שהגיע לגיל 65. בקשה שהגיש לבית המשפט להורות להראל להמשיך לשלם לו את התגמולים נדחתה.
בשנת 1994 רכש התובע, מהנדס חשמל במקצועו, פוליסת ביטוח חיים לאבדן כושר עבודה וסיעוד מסוג "חיונית" מחברת הביטוח "ציון", שנרכשה מאוחר יותר על ידי "הראל".
לייעוץ בתחום:
עורך דין ביטוח
בפברואר 2006 הוא נפגע ולא יכול היה להמשיך לעבוד. הראל החלה לשלם לו תגמולים חודשיים של 12,000 שקל ופטרה אותו מתשלום הפרמיה.
התובע סבר לתומו כי התגמולים ישולמו לו למשך שארית חייו אך במרץ 2015 הופתע לקבל הודעה מהמבטחת בה נאמר כי מכיוון שהגיע לגיל 65 בכוונתה להפסיק את התשלומים ולהתחיל לגבות מחדש את הפרמיה.
בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בתל אביב ביקש התובע להורות להראל להמשיך לשלם לו את התגמולים עד הגיעו לגיל 95 או לכל הפחות עד גיל 75 – גיל הפרישה לעצמאים לפי הפסיקה.
הראל טענה מנגד כי נוסח הפוליסה ברור וחד משמעי וצוין בהבמפורש כי תגמולים עבור אבדן כושר עבודה ישולמו רק עד גיל 65.
לדבריה, הפוליסה כוללת שני ביטוחים נפרדים המשלימים זה את זה, כשהביטוח על אבדן כושר חל עד גיל 65 והביטוח הסיעודי חל מגיל זה ועד לסיום הפוליסה.
עוד נטען כי יש "הבדל תהומי" בין פרמיה בגין אבדן כושר עבודה עד גיל 65 לבין פרמיה בגין אותו ביטוח עד גיל 95 ואם פרשנות התובע הייתה נכונה, סכומי הפרמיה שהיה משלם היו גבוהים לאין שיעור.
התובע טען בתגובה כי הביטוח שרכש אמנם מכסה גם מצב סיעודי אך מדובר בפוליסה אחת בה מוגדרת תקופת הביטוח עד שנת 2046. לפי הוראות המפקח על הביטוח, כאשר מתרחש "אירוע ביטוחי" המזכה בתגמולים, יש לשלם אותם עד תום תקופת הביטוח.
לא מתקבל על הדעת
השופט מיכאל תמיר מבית משפט השלום בתל אביב ציין כי בהליך קודם שעסק בפרשנות פוליסת ביטוח "חיונית" נדחתה טענת המבוטח כי יש לשלם לו תגמולי אבדן כושר עבודה למשך שארית חייו.
השופט הבהיר כי לצורך פרשנות הפוליסה יש לבחון מעבר לפרשנות המילולית גם את תכליתה. מטרתו של ביטוח מסוג אבדן כושר עבודה היא להבטיח תחליף לשכר שנשלל ולכן צריכה להיות התאמה בין תקופת הביטוח לבין תקופת העבודה שהמבוטח היה אמור לעבוד, והטענה בדבר צפי השתכרות עד גיל 95 "אינה מתקבלת על הדעת", כתב.
גם לשון הפוליסה תומכת בפרשנות הנתבעת ועולה ממנה במפורש כי הפיצוי החודשי בגין אבדן כושר עבודה ישולם למבוטח "לכל המאוחר עד הגיעו לגיל 65".
באשר לטענת התובע כי הפוליסה מסתיימת רק בעוד 30 שנה כתב השופט כי "לא קיימת בהכרח חפיפה בין תקופת הביטוח, שיכולה להיות ארוכה, לבין תקופת פיצוי שיכולה להיות קצרה או מוגבלת בזמן".
השופט סיכם כי פרשנות התובע אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם לשון הפוליסה ותכליתה, והוא גם לא הוכיח כי הייתה לו ציפייה סבירה לקבל את התגמולים עד גיל 75 כעצמאי.
בסיכומו של דבר השופט דחה את התביעה וחייב את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד של 7,500 שקל.
- ב"כ המבקש: לא צוין בפסק הדין
- ב"כ המשיבה: עו"ד צבי יעקובוביץ
* עורך דין דותן לינדנברג עוסק בדיני ביטוח
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין