אלמנה ללא ילדים הורישה את כל רכושה לגיסה בכדי שישתמש בו לצדקה לשם עילוי נשמתה ונשמת בעלה המנוח. אחיה של המנוחה התנגדו לקיום הצוואה, אך בית המשפט קבע שאין בה כל פגם.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה לאחרונה את התנגדות אחי המנוחה לקיום צוואתה. השופט נמרוד פלקס הגיע למסקנה שהמנוחה פעלה מרצונה החופשי כשהורישה את כל נכסיה למטרות צדקה.
לשאלות על ירושות:
פנו ל-עורך דין משפחה
האישה הערירית הלכה לעולמה לפני כשלוש שנים. לאחר מותה, פנה גיסה אל הרשם לענייני ירושה בבקשה לקיים את הצוואה שערכה באמצעות עורך דינו, ובה ביקשה כי עזבונה יהפוך להקדש (הקדשת נכסים למטרות קבועות מראש) שישמש למתן צדקה לעילוי נשמתה ונשמת בעלת המנוח. אלא שהבקשה נתקלה בהתנגדות היועץ המשפטי לממשלה, שטען שלשם הקמת הקדש יש חובה למנות מנהל עיזבון.
עקב המחלוקת בפרשנות הצוואה, העבירה הרשמת לענייני ירושה את העניין לבית המשפט לענייני משפחה ירושלים.
במקביל, פנו ארבעה מאחיה של המנוחה לבית המשפט, וטענו כי הצוואה פסולה. לטענתם, הצוואה כלל לא הוקראה לאחותם, שלדבריהם לא ידעה קרוא וכתוב בעברית, מה גם שסגנון הצוואה אינו מתאים ללשונה.
כמו כן, טענו האחים המתנגדים לפגמים בצוואה, תוך שהאשימו את גיסם – שגם שימש כאחד העדים לצוואה – בניסיון להשתלט על רכושה של המנוחה ביחד עם עורך הצוואה.
לסיכום, לשיטתם, יש לחלק את הרכוש של המנוחה בין היורשים השונים, תוך מתן עדיפות לבני משפחה על פני זרים.
גיסה של המנוחה ועורך דינו הכחישו את ההאשמות נגדם, והסבירו כי לא צומחת להם כל טובת הנאה מהצוואה, שכן על פי הוראותיה, כלל העיזבון יוקדש למטרות תרומה וצדקה. עם זאת, בעקבות הסכסוך עם המתנגדים, הודיע גיסה של המנוחה כי הוא אינו מעוניין לפעול יותר לשם הקמת ההקדש.
רצון חופשי
השופט נמרוד פלקס דחה את טענות המתנגדים בדבר פגמים בצוואה. לדבריו, הוכח לו שהצוואה נחתמה בנוכחות עדים בהתאם לדרישות החוק. בנוסף, השופט קבע כי לא מצא שעורך הדין והגיס ניסו להשפיע על המנוחה במועד עריכת הצוואה, בפרט כשהם לא זכו בכל טובת הנאה.
גם הטענה לפיה המנוחה לא ידעה עברית כלל לא הוכחה, ובהתחשב בעובדה שעלתה לישראל בגיל מוקדם והתגוררה בה במשך חמישים שנה, הגיע השופט למסקנה שהיא הבינה את תוכן הצוואה.
מכאן, קבע השופט שהצוואה ניתנה לפי רצונה החופשי של המנוחה, שביקשה להקדיש את עיזבונה למטרות ציבוריות. עם זאת, עמדת היועץ המשפטי לממשלה התקבלה על ידי השופט, שקבע כי אכן ישנה חובה למנות מנהל עיזבון לנכסי המנוחה לשם יצירת ההקדש.
לפיכך, הורה השופט על קיומה של הצוואה, ומינה את עורך הדין שניסח אותה – בכפוף להסכמתו – למנהל העיזבון ומקים ההקדש.
המתנגדים חויבו בהוצאות משפט בסך 15,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורך דין רמי ביאזי עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין