שנתיים לאחר שהתאלמן, הכיר גבר אישה וניהל עימה מערכת יחסים. לדבריו, הוא העביר לה רכוש ואפילו מימן לה דירה, בתמורה להבטחתה להינשא לו. משהפרה האישה את הבטחתה לכאורה, דרש את הדירה בחזרה. ביהמ"ש נעתר לבקשתו, אך חייבו לשלם לה ולבתה כ-180 אלף שקל.
בשנת 1995 התאלמן גבר מאשתו. כעבור שנתיים פגש אישה אחרת. לאחר מספר חודשים החל להעביר לאישה כספים ומתנות יקרות.
לטענת האלמן, בחודש יולי 2000 עזבה אותו האישה לטובת גבר אחר, אך כעבור כמה חודשים הודיעה לו כי החליטה לחזור אליו וביקשה להתחתן איתו, בתנאי שיתחייב בתצהיר כי לא ידרוש בחזרה את המתנות שנתן לה עד אז – ג'יפ ועוד מתנות שונות.
לשאלות על תוקפם של חוזים בעל פה:
פנה ל-עו"ד חוזים
הגבר חתם על התצהיר, ובהמשך עזר לה לרכוש דירה בתל אביב שנרשמה על שמה, וכן רכש חנות ברח' שינקין בתל אביב, שנרשמה על שם שלושה – הוא, האישה ובתה. לפרנסתן, האישה והבת השכירו את החנות. בנוסף, הגבר העביר לאישה כרטיס אשראי, באמצעותו היא משכה כספים לצורך רכישת הדירה.
הגבר ציפה לחתונה אך החתונה לא הגיעה. משלא קיימה את הבטחתה לכאורה להינשא לו, פנה הגבר בשנת 2001 לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בבקשה שיצהיר כי הוא הבעלים של הדירה ושל החנות.
בנוסף, הוא דרש מהאישה ומבתה להשיב לו את דמי השכירות שגבו עבור השכרת הדירה והחנות, וכן סכום של 126,000 דולר, אותו משכה האישה מחשבונו ללא הרשאה.
האישה טענה כי "לא היו דברים מעולם". לדבריה, היא קיבלה את הכספים והרכוש כמתנה מבלי שהתחייבה לדבר. עוד סיפרה כי נאלצה לדחות את חיזוריו של הגבר באופן קבוע.
בית המשפט המחוזי קבע שהגבר לא הוכיח שהמשיבה הבטיחה להינשא לו. בית המשפט הבהיר כי כאשר נטענת טענה בדבר הבטחת נישואין, מוטל על הטוען נטל כבד להוכיח אותה.
טענתו של הגבר לפיה מימן את רוב עלותה של הדירה התקבלה, אלא שבנסיבות העניין, האישה הוכיחה כי הכספים ניתנו לה במתנה, ולפיכך נפסק כי לגבר אין זכויות בדירה, והמשיבה אינה חייבת להחזיר לו את כספי מימונה.
עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת הגבר שלפיה האישה חתמה עימו על הסכם שבו נקבע כי היא תחזיר לו את החנות במידה שייפרדו, וקבע כי המבקש הוא בעל הזכויות בחנות. בהתאם, בית המשפט הורה לאישה ולבתה להשיב לו את כספי השכירות שקיבלו עבור השכרתה בסך 64,000 דולר.
הצדדים לא הסכימו עם פסק הדין, ובשנת 2006 הגישו ערעורים הדדיים לבית המשפט העליון.
התנהגות מחפירה
במהלך הדיונים התגלו מסמכים נוספים שלא הוצגו במחוזי, מהם עולה לכאורה כי המשיבות הסתירו סכומים גבוהים שקיבלו עבור השכרת החנות.
השופטים אליעזר ריבלין, אמנון רובינשטיין וחנן מלצר כינו את התנהגותה של האישה "מחפירה", והתרשמו שהיא הוליכה את הגבר שולל במטרה לקבל ממנו רכוש. בהתאם לחוק המתנה, השופטים קבעו כי הגבר רשאי לחזור בו ממתן הדירה במתנה ולהירשם כבעליה, לנוכח התנהגותה של האישה.
עם זאת, השופטים ציינו שהגבר יוכל לקבל את הזכויות לדירה רק בכפוף להשבת סכום השתתפותה של המשיבה במימון הדירה, והחליטו שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לקביעת הסכומים שכל צד ישלם למשנהו.
לאחר שעיינה במסמכי הצדדים, קבעה השופטת רות לבהר שרון כי לאחר קיזוז החובות בין הצדדים, הגבר ישלם למשיבות כ-177,000 שקל, ובתום ההתחשבנות הזכויות בדירה יועברו על שמו.
עוד נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
- ב"כ המבקש: עו"ד יהודה גולדברג
- ב"כ המשיבות: עו"ד מרים זפט
* עו"ד גרשון בלקין עוסק בדיני חוזים ודיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין