בני זוג תבעו להכיר בהם כחוכרי דירה בקריית ים, שלטענתם הועברה אליהם מקרן תל חי, המנהלת כיום את נכסי תנועת הליכוד. מולם עמד בנו של החוכר הקודם, שטען כי הזכויות שייכות לאביו המנוח. בשבוע שעבר נקבע כי בניגוד לטענת הבן, המנוח מכר את הזכויות לקרן כבר ב-1956, אולם רישומן התעכב.
בני הזוג הגישו את התביעה במרץ 2015 לבית המשפט המחוזי בחיפה, וביקשו שיכיר בזכאותם להירשם כחוכרים לדורות של דירה בקרית ים.
לייעוץ בתחום
פנו ל - עורך דין מקרקעין
בני הזוג סיפרו כי ב-1997 סיים הבעל לרצות עונש מאסר, ונציגי תנועת הליכוד בקרית ים, בשיתוף עם נציגי העירייה, נחלצו לסייע לו להשתקם ואפשרו לו לגור בדירה האמורה ללא תמורה.
הם הסבירו כי באותה תקופה הדירה הייתה שייכת לקרן תל חי, המנהלת את נכסי תנועת החירות, שלימים הפכה לליכוד. לדבריהם, הקרן רכשה את הזכויות בדירה ב-1956 ממי שחכר אותה קודם ונפטר מאז, אך מסיבות לא ברורות הזכויות מעולם לא נרשמו על שם הקרן.
עניין זה הפך לבעיה שלהם, סיפרו בני הזוג, כשב-2012 הם רכשו את הדירה מהקרן, והתחייבו להעביר את הזכויות על שמם.
בנו ויורשו הבלעדי של המנוח התנגד לתביעה. לטענתו, אביו מעולם לא העביר ולא התכוון להעביר לקרן את זכויותיו. לכל היותר, בשל היותו "פעיל נלהב ובולט" של התנועה, הוא אפשר לה לנהל משם סניף בזמן שהמשפחה עברה לגור בחיפה.
מעבר לכך, טען הבן, בני הזוג לא הציגו מסמך בכתב המעיד על העברת הזכויות, בהתאם לחוק העותומאני שנהג באותה תקופה, כך שבכל מצב הזכויות הדירה שייכות לו.
בדיון בבית המשפט העידו התובעים עורך דין מטעם הקרן שסיפר שבמסגרת דרישות הדיווח שנכנסו לתוקף עם חוק המפלגות ב-1992, הוא החל לעשות "סדר" בנכסי הליכוד והקרן, וב-1997 הגיע אל המנוח והחתים אותו על ייפוי כח ותצהיר לפיו העביר את הזכויות בדירה לתנועה ב-1956 תמורת 1,200 לירות. בן המנוח הופתע מעדות זו, וטען כי זה לא סביר שאביו לא עדכן אותו, משום שנהג לשתף אותו בכל דבר. לטענתו עורך הדין פעל בחוסר יושר כלפי אביו, מתוך רצון לנשל אותו מזכויותיו בדרכי מרמה.
מתוקף תפקידו
השופט יצחק כהן קיבל את התביעה. קודם לדיון, ונוכח הביקורת שמתח בנו של המנוח, היה לשופט חשוב להדגיש כי אין מקום להטיל ספק בפעולות שבוצעו על ידי עורך הדין, שפעל אך ורק מתוקף תפקידו וביקש למסור לרשם המפלגות דיווחים אמיתיים על אודות נכסי התנועה.
לגופו של עניין, השופט קבע שהתצהיר וייפוי הכוח עליהם חתם המנוח עומדים בדרישת הכתב של החוק העותומאני, שתנאיו פחות הדוקים מאלה שמציב חוק המקרקעין הנוכחי.
השופט כהן גם הרשה לעצמו לשער כי מאחר שהמנוח חתם על המסמכים, הוא כנראה לא התכחש לעסקה שנעשתה 41 שנה לפני כן, ולא חשב שעליו להטריח לשם כך את בנו. יתרה מכך, אם היה מתכחש לה, לא רק שלא היה חותם, אלא היה גם פועל להשיב את הדירה לחזקתו.
כך, ולאחר ששקל את טענות הצדדים והראיות שלפניו, קבע השופט כי התובעים הוכיחו שהמנוח העביר את הזכויות בדירה לקרן, שזכאית להירשם כבעלת זכות החכירה לדורות ולהעביר את הזכויות לבני הזוג.
הבן ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,702 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד ירדנה אברקי, עו"ד אבי הלוי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד דורית ניסנבאום
* עורך דין ניר יונגר ממשרד יונגר כהן עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין