צעיר שנקלע בעל כורחו לאירוע חטיפה מצא עצמו מורשע בסיוע לעבירה. הצדק יצא לאור בעליון, שקבע שמוטב שהתיק כלל לא היה בא לעולם. הגשת כתב האישום, נפסק, הייתה מלאכותית ולא ראויה.
בלילה שבין ה-8 ל-9 באוקטובר 2012 עבריין אלים בשם שמעון סרויה ביקש מצעיר כבן 19, שפגש באקראי, להסיע אותו למחוז חפצו. הצעיר הסכים, והשניים החלו בנסיעה, במהלכה הבחין סרויה ברכב אחר, שבו ישבו שני בחורים שככל הנראה הכיר. הוא ביקש מהצעיר לעצור בצד הדרך ולהמתין לו ברכב. סרויה ירד מהרכב, ניגש לרכב השני, הצמיד סכין לצווארו של הנהג והורה לו לעבור למושב שלצידו. את הבחור השני שלח לרכב בו נהג הצעיר.
כתב האישום הוגש לשווא?
עורך דין פלילי
סרויה נכנס לרכב השני, החל לנסוע והורה לצעיר לנסוע אחריו. למרות הפחד והמורא, סייע הצעיר לבחור שלצידו, האט בנסיעה ואפשר לו לברוח.
בשלב מסוים עצר סרויה בצד הדרך, דקר את הבחור שלצידו ואיים עליו שאם יספר על האירוע "ייתן לו כדור בראש". בשלב הזה נטש את הרכב והסתלק מהמקום. באותו הלילה גם הוצת רכבו של הצעיר.
בעקבות האירוע הוגשו כתבי אישום נגדה סרויה והבחור הצעיר. סרויה הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של איומים, החזקת סכין, פציעה בנסיבות מחמירות, חטיפה ועוד, ונגזרו עליו 36 חודשי מאסר בפועל. האישום נגד הצעיר ייחס לו עבירות של סיוע לעבירות בהן הורשע סרויה.
בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה את הצעיר מרוב העבירות למעט הסיוע לחטיפה. נקבע, כי לאחר שהבחור השני נכנס לרכבו, הוא הבין שמדובר בחטיפה ולמרות זאת המשיך לשתף פעולה במקום להתקשר למשטרה או לברוח. בהתחשב בנסיבות חייו הוחלט לגזור עליו 45 ימי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי.
בערעור שהגיש הצעיר על הרשעתו הוא טען כי הייתה זו טעות להרשיעו מפני שהוא נקלע בעל כורחו לאירוע העברייני והיה למעשה קורבן.
המערער טען כי לא היה מודע למתרחש ברכב בו נהג סרויה, וגם ברור, שבשעה שחשש לחייו הוא לא חשב לברוח או לקרוא למשטרה.
קורבן ולא שותף
כבר בתחילת הדיונים בתיק המליצו השופטים מני מזוז, יורם דנציגר וצבי זילברטל למדינה להסכים לזיכוי. כעבור שבועיים הודיעה המדינה שהיא מסכימה אך מבקשת להרשיע את המערער בעבירה אחרת – סיוע לאחר מעשה.
אז קם סניגורו של המערער וטען כי החלפת העבירה פוגעת בזכותו של המערער להליך הוגן.
תחילה, פסק השופט מזוז שלא היה מקום להרשיע את המערער בסיוע לחטיפה, כאשר כל המעשים התרחשו ברכב אחר, ואין שום אינדיקציה לכך שהמערער היה מודע לנעשה שם. השופט גם הסכים עם עמדת הסניגור וקבע שלא ניתן להרשיע את המערער בעבירה אחרת.
טרם סיום הצר השופט על כך שכתב האישום, אותו כינה מלאכותי ולא ראוי, הוגש מלכתחילה. "מדובר במקרה חריג בו צעיר נעדר עבר פלילי נקלע שלא בטובתו ושלא מרצונו לסיטואציה בה הוא רואה עצמו כלוא מתוך חשש להתעמת מול עבריין אלים... ", כתב השופט בפסק הדין.
ההחלטה להגיש כתב אישום בנסיבות כאלה, פסק השופט, הייתה מוטעית, שכן בפועל, המערער היה קורבן ולא שותף לדבר עבירה.
"המערער לא זכאי כנראה ל'אות האומץ האזרחי' על הדרך בה נהג, אך איני סבור שהתנהגות כזו מצדיקה העמדה לדין", סיכם השופט את עמדתו. משכך, הערעור התקבל והמערער זוכה.
- ב"כ הנאשם: עו"ד איתן ארנון
- ב"כ המאשימה: עו"ד נילי פינקלשטיין
* עו"ד ניר יסלוביץ' עוסק במשפט פלילי
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין