אשתו השלישית של אדם בן 67 שצבר במהלך חייו דירות, יכטות, בריכות, רכבי אספנות ומוניטין תבעה ב-2013 מחצית משווים. בית המשפט למשפחה קיבל את התביעה אך בחלקה הקטן.
בני הזוג הכירו ב-2006, כשהאישה הגיעה לראיון עבודה בחברתו של האיש. כעבור שנה נישאו בקפריסין. עבורה היו אלה נישואים שניים, ועבורו – שלישיים.
באפריל 2013 חל משבר ביחסים והם נפרדו. בתביעה שהגישה האישה היא דרשה לקבל את חלקה ברכושו הרב של האיש, שלטענתה נצבר במהלך חייהם המשותפים.
בין היתר, התובעת דרשה לקבל מחצית מרווחי שתי החברות שבבעלות הנתבע בשווי 12.5 מיליון שקל, שכר עבודה שלא הפקיד בחשבון המשותף, דיבידנדים, זכויות סוציאליות, שני בתים ושתי יחידות דיור, בריכות דגים, רכבים ורכבי אספנות, יכטות, ספינות ומוניטין אישי ועסקי.
לדבריה, בינה לבין הנתבע היה שיתוף כלכלי מלא והם ניהלו חשבון משותף שאליו הופקדו רוב משכורותיהם. הם אף רכשו יחד דירה משותפת. האישה הוסיפה בהקשר זה כי משנת 2007 ועד לפרידה עבדה כמנהלת חשבונות בחברות של הנתבע והשתכרה כ-10,000 שקל בחודש.
הנתבע טען מנגד כי למעט הדירה המשותפת, יתר הרכוש נצבר טרם הנישואים או בנכסים חיצוניים שלא נוצרו במאמץ משותף. עוד לדבריו, לא מדובר בנישואים ארוכים ולא הוכח "דבר מה" שיעיד על כוונת שיתוף ספציפית בנכסים אלה. לטענתו, מדובר ב"פרי עמל של אבותיו ושלו" שנצבר עוד לפני שהכיר את התובעת.
לא הוכיחה תרומה חריגה
מאחר שלא הייתה מחלוקת שהדירה המשותפת שייכת לשני הצדדים, התמקד הדיון ביתר הנכסים.
השופטת אלה מירז מבית המשפט למשפחה בחיפה כתבה שאין ספק כי לתובעת אין חלק בחברות, שכן אלה היו בבעלות הנתבע עוד טרם הנישואים ולא הוכחה לגביהן כוונת שיתוף ספציפית.
למסקנה דומה הגיעה השופטת גם ביחס לרווחי החברות ולדיבידנדים שקיבל הנתבע בתקופת החיים המשותפת. השופטת הבהירה בהקשר זה כי התובעת עבדה כשכירה בחברה, קיבלה משכורת ריאלית ולא הוכיחה תרומה חריגה שהביאה להשבחת החברה.
גם ביחס לדירות נדחתה נקבע כי התובעת לא הוכיחה שהן שופצו מכספים משותפים. מאחר שבריכות הדגים נבנו חצי שנה לאחר שהתובעת עזבה את הבית נדחתה התביעה גם ברכיב זה.
עם זאת, השופטת קבעה כי התובעת זכאית למחצית שכר העבודה של הנתבע שלא הופקד בחשבון בתקופת החיים המשותפים ומחצית משווי הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות שהנתבע צבר בתקופה זו.
עוד נקבע כי התובעת זכאית למחצית משווים של ארבעה רכבים שרכש הנתבע בתקופה המשותפת. זאת, להבדיל מששה רכבים אחרים השייכים לחברה. עוד נקבע כי התובעת זכאית למחצית משווים של שלושה רכבי אספנות שנרכשו במהלך הנישואים, אך לא ביחס לפורד ורולס רויס שנקבע כי הם שייכים לחברה.
עוד פסקה השופטת לטובת התובעת מחצית משווי שלוש ספינות שרכש הנתבע במהלך החיים המשותפים.
השופטת דחתה את התביעה ברכיב המוניטין האישי והעסקי לאחר שקבעה כי פער ההשתכרות של הצדדים לא נוצר כתוצאה מהנישואים והתובעת לא הוכיחה כל ויתור שגרם לעלייה בכושר ההשתכרות של הנתבע. "המדובר בפרק ב' ו-ג' של הצדדים בשלהי הקריירה ובוודאי אין לנתבע מוניטין אישי שנוצר בגינה של התובעת שיש לחלקו", כתבה השופטת.
מאחר שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן, לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ התובעת: לא צוין
- ב"כ הנתבע: עו"ד וולוס
* עורך דין ישראל פסח עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין