במשך שנים דרש הבעל להתגרש אבל האישה סירבה. בית הדין הרבני שם סוף לסאגה לאחר שפסק כי האישה עיגנה את בעלה בשביל לקבל מזונות. בתמורה לגט יצטרך הבעל לשלם לאשתו פיצוי של 100 אלף שקל.
בני הזוג נפרדו לראשונה ב-1993 כאשר האישה עזבה את הבית. באותה שנה הגיש בעלה תביעת גירושין, בעוד שזו פנתה לבית המשפט למשפחה בתביעת מזונות אישה וילדים.
לייעוץ בתחום המשפחה:
פורום דיני משפחה של פסקדין
בשלב מסוים בני הזוג חזרו זה לזו בנסיון לשקם את הקשר: הבעל מחק את תביעת הגירושין והשניים חתמו על הסכם ממון, שאושר בביהמ"ש, ובו התחייב הבעל, בין היתר, לשלם לאישה ולארבעת ילדיהם מזונות לתקופה בלתי מוגבלת.
אלא ששלום הבית לא שרד זמן רב ובנובמבר 2000 הבעל עזב את הדירה, הפעם סופית. מאז חלפו כ-14 שנים.
בין לבין בית המשפט למשפחה קיבל תביעה שהגיש האיש לביטול התחייבותו לספק מזונות לילדיו גם לאחר גיל 18 ופסק כי ישלם מזונות של 3,000 שקל בלבד לאישה ולילד היחיד שעודנו קטין.
ביוני 2011 הגיש האיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני בחיפה, בה טען כי האישה מיררה את חייו לאורך שנים. בנוסף טען כי האישה נישלה אותו מכל זכויותיו הכספיות וגרמה להרחקת הילדים ממנו. לטענתו, מזה שנים האישה מסרבת להתגרש כי היא מפחדת להפסיד את מזונותיה.
מאז הגשת התביעה חלפו כארבע שנים אך הדיונים בבתי הדין לא הובילו לשום מקום: האישה מיאנה להתגרש ותבעה שלום בית. היא סירבה להצעת הבעל לשלם לה פיצוי של 80 אלף שקל ולסיים בכך את הסאגה. לטענתה, בינתיים היא מקבלת כ-3,500 שקל מזונות בחודש ואילו ההצעה שלו מכסה רק שנתיים של מזונות.
הבעל עמד על כך שהאישה לא באמת מעוניינת בו וכל מטרתה היא שימשיך לשלם לה מזונות כל ימי חייו. הוא הביא החלטות קודמות שניתנו בעניינם בבית הדין הרבני שאישרו את גרסתו.
לא מעוניינת
לפני כשבועיים החליט בית הדין הרבני לשים סוף לפרשה. בפסק הדין, שחייב את הצדדים להתגרש, ציין הדיין הרב אייל יוסף כי אמנם ממבט שטחי האישה צודקת בטענתה שלבעל אין עילה הלכתית לגירושין, אך מאידך, אין כל הצדקה להחזיר את בני הזוג – הפרודים מזה כל-כך הרבה שנים – לשלום בית.
סירוב האישה לגט, קבע הדיין, אינו מוצדק כיוון שלא נראה שהיא באמת מעוניינת בבעלה. לאורך כל השנים שחלפו היא לא עשתה כמעט שום דבר כדי להביא לכך שיחזור הביתה, ומכאן שיש טעם בטענת הבעל שהאישה בסך הכל מעוניינת להמשיך לקבל את המזונות.
הדיין הרב דניאל אדרי (אב בית הדין) הסכים עם דבריו של הדיין יוסף, וקבע כי מדובר באישה שמעוניינת לעגן את בעלה עד שיסכים לתנאיה הממוניים. התנהלותה זו השתקפה היטב בדיונים הקודמים ודבריה לפיהם הפיצוי שהציע לה לא משתווה למזונות מדברים בעד עצמם.
"כל מטרת האשה בבקשתה לשלום בית היא אך ורק לעגן את הבעל... כל מעשיה ודיבורה זה רק מהפה ולחוץ. אבל בתוך תוכה אינה מעוניינת בו. כל רצונה הוא כספו בלבד", סיכם הדיין אדרי את דבריו ופסק כי חובה עליהם להפריד בין בני הזוג.
משכך, תביעת האישה לשלום בית נדחתה בעוד שתביעת הגירושין של הבעל התקבלה. עם זאת, נפסק כי הבעל ישלם לאישה פיצוי של 100 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד שי מילך
- ב"כ הנתבעת: עו"ד זיו גרובר
* עו"ד רויטל טלי מגל עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין