"פרשה מוזרה ועגומה למדי", כינה השופט עבאס סאסי את מסכת האירועים שבה אדם נשפט ונאסר במקומו של אדם אחר, שניצל את היותו מכור לסמים, והכל תחת עיניהן הפקוחות של הסנגור, המשטרה והעירייה.
בשנת 2003 הוגש כתב אישום בגין בנייה ללא היתר במזרח ירושלים נגד אדם בשם גאזי ווזווז. בדיון שהתקיים ב-2005, קם עורך דינו של ווזווז וטען: "יש לנו אדם שטוען שהוא הבעלים של הקרקע. הוא נמצא כאן באולם. הוא קנה את הקרקע ושילם את המחיר של הקרקע".
לייעוץ בענייני נזיקין:
עו"ד דיני נזיקין
לאחר חקירה קצרה אותו אדם אכן הודה והואשם, ואילו כתב האישום נגד ווזווז נמחק. עורך הדין מסר בשם הנאשם החדש שהוא "מודה בבנייה המפורטת בכתב האישום כבעל הקרקע וכמבצע".
בעקבות זאת נגזר על האיש, בין היתר, קנס בסך 450,000 שקל ב-100 תשלומים. הקנס לא שולם, והאיש שהה במאסר כשנתיים וחצי עד פברואר 2009. לאחר ששוחרר, הוא הגיש תביעה בבימ"ש השלום בירושלים בה תבע את המדינה והעירייה, וכן את ווזווז ועורך דינו.
התובע טען שלמעשה לא היה לו שום קשר למקרה וסיפר שהוא אדם חסר כל שרוב חייו היה מכור לסמים.
הוא טען שהעירייה לא חקרה את המקרה כמצופה מרשות חקירה סבירה. לטענתו, ווזווז בשיתוף פעולה עם עורך דינו, ניצל את מצוקתו וחולשתו כמכור לסמים, שילם לו סכומים פעוטים לרכישת סמים וגרר אותו לבית המשפט תוך שהוא מטעה אותו ומסביר לו כי הוא אמור לערוב לו.
הנתבעים טענו שיש לדחות את התביעה לנוכח פסק הדין הפלילי שניתן נגד התובע, ובתוך כך הזכירה המדינה שהתובע היה מיוצג והורשע על פי הודאתו.
עוד נטען כי התובע הגיש תלונה במשטרה נגד ווזווז, במסגרתה נחקרו המעורבים ובתום החקירה התיק נסגר מחוסר ראיות.
העירייה טענה, בין היתר, כי היא לא הייתה יכולה לדעת על הקנוניה שנרקמה בין התובע לווזווז.
ווזווז טען כי עורך הדין הוא שאחראי, בעוד שהוא לא היה מודע לאירועים שהתרחשו לאחר מחיקתו מכתב האישום.
לעומת זאת, עורך הדין טען שווזווז הוא זה שרקם את העסקה שלפיה התובע יישא במקומו בקנס שהוטל בתיק המקורי. לטענת עורך הדין, לא הייתה לו סיבה לחשוד שדובר בהסכמה למראית עין.
קלות בלתי נסבלת
השופט עבאס עאסי עבר על כל הראיות, חלקן חדשות, והגיע למסקנה שלתובע לא היה שום קשר לקרקע או למבנה, הוא אכן היה מכור לסמים וחסר כל, וווזווז ניצל את מצוקתו על מנת "להפיל עליו" את התיק.
גם מעורך הדין השופט לא חסך ביקורת. עורך הדין פעל בניגוד אינטרסים ברור, ידע שהקרקע והמבנה שייכים לווזווז, הכיר את התובע וידע שהוא לא מסוגל לבנות בניינים.
לא רק שעורך הדין הפר את חובתו לנהוג ביושר ובמסירות כלפי התובע, אלא בכך הוא גם מנע ממנו את האפשרות להיות מיוצג על ידי עורך דין אחר, כתב השופט.
בנוסף, השופט קבע שהתביעה התרשלה בכך שמחקה והחליפה בין הנאשמים ב"קלות בלתי נסבלת", ובלי לעצור לרגע, לבדוק את הדברים ולאמת את הטענה הסתמית שנזרקה לחלל האולם על ידי עורך הדין.
השופט דן בנזקיו של התובע ובסופו של דבר חייב את הנתבעים לשלם לו 700,000 שקל (ווזווז ועורך הדין יישאו ב-40% כל אחד, והמדינה והעירייה 10% כל אחת) בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור 23.6% מסכום הפיצוי.
- ב"כ התובע: עו"ד ענאן עבד
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שחר נוביק, עו"ד מחמד עווד, עו"ד אמיר חסן
* עו"ד אלדד אוחיון עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.