אב ירה על אשתו ובנו כששהה בחופשה מהמילואים הורשע ונגזרו עליו 20 שנות מאסר. האם והבן הגישו תביעה אזרחית נגד האב, משרד הביטחון והמפעל בו התרחש הירי. השופטת קיבלה את התביעה כנגד האב אך קבעה כי משרד הביטחון והמפעל אינם נושאים באחריות לאירוע.
בני הזוג נפרדו בשנת 1989 ומאז התנהלו ביניהם הליכי גירושין ממושכים, במהלכם סירב האיש לתת גט לאשתו. לשניים בן משותף. בחודש יוני 2004 התפטר האיש מהמפעל בו עבד ומיד לאחר מכן ביקש להתנדב למילואים ושובץ באזור הבקעה.
ב-11 ביולי יצא האב לחופשה מהמילואים ולקח עמו את נשקו האישי וחמש מחסניות. יומיים לאחר מכן, ב-3:00 לפנות בוקר, הוא ביקש מאשתו להגיע למפעל ממנו התפטר כדי לעזור לו לארוז את חפציו.
נפגעתם עקב מחדל?
פנו לעורך דין נזיקין
האישה והבן הגיעו בסביבות 3:15 והופנו על ידי העובדים לחדר האוכל, שם חיכה להם. כשנכנסו, האב כיוון לעברם את הנשק ואיים להרוג אותם. האישה והבן הסתובבו וביקשו לברוח על נפשם, אך הוא ירה בהם חמש יריות.
למרבה המזל, כולם נשארו בחיים. בעקבות הירי הועמד האיש לדין פלילי ונגזרו עליו עשרים שנות מאסר. האם והבן הגישו תביעה אזרחית כנגדו בבית משפט השלום בטבריה וטענו כי הוא אחראי לנזקים שנגרמו להם. הם תבעו בנוסף את משרד הביטחון ואת המפעל.
כלפי משרד הביטחון טענו התובעים כי הוא לא היה צריך לתת לאב נשק ותחמושת לאור העובדה שיש לו עבר פלילי. כמו כן, כשיצא לחופשה הופיעו סימנים שהיו צריכים לעורר אצל חבריו חשד להתנהגות חריגה.
התובעים טענו נגד המפעל שהוא אחראי לנזק משום שאִפשר לבעל להיכנס עם הנשק ולא ערך עליו חיפוש. כמו כן טענו התובעים שלא סופקו להם אמצעי הגנה כלשהם.
האב לא הכחיש את עצם האירוע אך הכחיש את הנזק לו טענו התובעים. משרד הביטחון טען שאין להטיל עליו אחריות למעשים של חיילי מילואים בחופשות. לטענת המשרד, הנתבע לא התנהג בצורה חריגה ולא ניתן היה לצפות את התנהגותו האלימה.
המפעל טען כי אינו אחראי והתובעים בחרו להסתכן מרצונם החופשי. לטענתו, השער לא היה פתוח והבעל ניצל את כניסת ויציאת עובדים מהמפעל כדי להתגנב פנימה.
שומר על כל חייל?
בפסק דין חלקי שדן בשאלת האחריות בלבד, קבעה השופטת אוסילה אבו-אסעד כי דין התביעה כלפי משרד הביטחון להידחות. לעמדתה, מעדות הבעל עולה שאין נוהל לבדוק חיילים היוצאים לחופשה והוא זה "שמעל באמון ובגד במדינה". בנוסף, השופטת התרשמה שהתנהגותו של האב במילואים הייתה נורמטיבית.
לדבריה, אף התובעת העידה כי "היא לא צפתה שהנתבע יתנהג בצורה חריגה שכזו", ולכן קל וחומר המדינה לא יכלה לצפות את התנהגותו העבריינית. "המדינה אינה יכולה להציב שומר על כל חייל או שוטר, על מנת לוודא כי אינו עושה שימוש נלוז או בלתי חוקי בנשקו", כתבה השופטת.
השופטת דחתה גם את התביעה כלפי המפעל וציינה כי ככלל, מוטלת אחריות על בעל מקרקעין לנזק שמתרחש בשטחו, אולם לא כשמדובר בפעילות עבריינית. הבעל נכנס למפעל כשהשער היה סגור וניצל כניסת עובדים כדי להתגנב פנימה. בנוסף, מנהלו העיד כי הוא היה עובד חרוץ ונורמטיבי, ולא היו סימנים מקדימים שיכלו לחייב את המפעל לצפות את האירוע.
עם זאת, לנוכח הודאתו של הבעל והרשעתו בפלילים, התביעה כנגד הבעל התקבלה, ונקבע שהוא אחראי לנזק שנגרם לתובעים. לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעים: עו"ד חליל שריף
- ב"כ הנתבעים: עו"ד חאג' יחיא ראמי, עו"ד מוחמד אבו בכר
* עורך דין אסף לאור ממשרד הרצליך לאור העוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין