בני משפחה, שירשו מבנה ישן בנווה צדק, סירבו למכור אותו לחברת הבנייה, שהיא בעלת יותר מ-98% מהקרקע עליה הוא ממוקם. הצעתם להמיר את המכירה בתמ"א 38 נדחתה בשל המדיניות הנוקשה של העירייה.
שלושה בני משפחה, בעלי מבנה בן 47 מ"ר הממוקם על מגרש של כ-250 מ"ר בשכונת נווה-צדק שבתל-אביב, מנעו מחברת הבנייה "נווה צדק" לממש את תכניותיה לבנות על הקרקע – שיותר מ- 98% ממנה בבעלותה.
מדובר בשטח שלפי הערכת שמאי שווה כיום 7 מיליון וחצי שקל, אך כל עוד המבנה עומד עליו – לא ניתן לעשות שם דבר. בני המשפחה סירבו בכל תוקף להצעת החברה לרכוש את המבנה, ובפברואר 2012 הגיע העניין להכרעתו של השופט גיא הימן מבית משפט השלום בתל-אביב.
בני המשפחה – שנתבעו על ידי החברה –הציעו חלופות שונות למכירה, כמו, למשל, לרשום את המגרש כבית משותף.
ואולם, מהנדס ושמאי מקרקעין שמונה כמומחה מטעם בית המשפט דחה את ההצעה וקבע שהדרך היחידה לפרק את השיתוף היא למכור את השטח במכירה פומבית.
המומחה קבע כי אי אפשר לרשום את המבנה כבית משותף. לדבריו, כחלק מהמלחמה של עיריית תל-אביב בפיצולי דירות נקבע שטח מינימום של 72 מ"ר לדירה. לפי התוכנית במקום, אם הבניין יחולק בין החברה לבין בני המשפחה, יצא שהדירות שלהם יהיו בגודל של 16.7 מ"ר – ברור שהעירייה לא תאשר דבר כזה.
אז הציעו הנתבעים לרכוש מהתובעת חלק מהזכויות באופן שיאפשר להם לבנות יחידות דיור העונות על דרישות העירייה. אלא שהמומחה פסל גם את הדרך הזאת.
השופט הימן קיבל את עמדתו והסביר, שדיני הפירוק נועדו להפריד לחלוטין בין השותפים באופן שבו לכל שותף יהיה נכס נפרד, ואילו הרעיון של הנתבעים יוביל לכך שבסופו של דבר הם עדיין יהיו שותפים של החברה.
עיריית ת"א לא מעודדת תמ"א 38
הנתבעים לא נואשו והציעו עוד הצעה: תמ"א 38. אלא ששוב נתקלו בהתנגדות המומחה, שהסביר כי לא זו בלבד שעיריית תל-אביב לא מעודדת תמ"א, היא אוסרת על ביצוע תמ"א 38 בנווה צדק. עמדה זו גובתה בעדות של עובד בכיר בעירייה. מעבר לכך, ציין המומחה, גם התכנית תאושר, היא לא תשתלם כיוון שמדובר במגרש קטן. גם הפעם השופט קיבל את עמדתו.
לאחר מכן, השופט התייחס לטענה נוספת: קשר רגשי לנכס. בעדותה סיפרה הנתבעת שהנכס הוא "ירושת אבות" שסבתה ביקשה שלא למכור, כיוון שספדה את אחד מבניה בבית הכנסת ממול.
אלא שהשופט מצא את הטענה הזו בעייתית. השופט אמנם ציין כי לא ירחיק לכת ויקבע שזהו סיפור "מצוץ מהאצבע", אך לא ניתן לקבלו: הנתבעת הודתה שמעולם לא ביקרה במבנה, זכרון המנוח אינו מונצח בבית הכנסת, הנכס עומד מוזנח שנים ולבסוף, הנתבעת הודיעה שהוא מוכנה להמיר את "הזיקה הרגשית" בתשלום הולם.
משכך, השופט החליט לקבל את בקשת התובעת. השופט נתן לצדדים אפשרות להגיע להסכמה עד אמצע דצמבר 2015 בנוגע למכירת המבנה, ואם לא יגיעו להסכמה – הקרקע תימכר במלואה במכירה פומבית.
הנתבעים חויבו לשלם לתובעת הוצאות משפט של 6,000 שקל, שכ"ט עו"ד של 59,000 שקל וכן הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,500 שקל כיוון שהפרו הוראה מפורשת של בית המשפט בנוגע לאורך הסיכומים.
מדובר בפסק הדין שהוא דוגמא ומופת להענשת "מתנגדים" ועשוי להביא לשחרור קרקעות רבות לבנייה בשכנות נווה-צדק, שיש בה הם מקרים של ריבוי בעלים.
- ב"כ התובעת: עו"ד ויקטור בן-חיים
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יעקב פרנקו
* עו"ד גיא יקותיאל מייצג דיירים ויזמים בפרויקטים של פינוי בינוי ותמ"א 38, חבר בפורום קניין ומקרקעין של לשכת עורכי הדין וחבר בוועדה לענייני תמ"א 38.
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין