הגרר כבר הגיע עם הרכב הביתה וכל שנותר הוא להיפרד ולקחת את הרכב לטיפול למחרת. אלא שאז בשנייה אחת הכל השתבש – הרכב התדרדר לוואדי והאישה איתו. חברות הביטוח נחלקו בשאלה מי אחראי לפיצוי.
קשה להאמין שתקלה שגרמה לרכב לעצור בצד הדרך הסתיימה בתאונה קשה. צעירה בת 24 נתקעה עם רכבה בחוף שמן בחיפה. היא הזמינה גרר שהסיע אותה לביתה בכפר עיליא. כשהגיעו, חנה הגרר בכביש עם שיפוע קל והשניים יצאו החוצה במטרה לשחרר את הרכב.
נפגעת בתאונת דרכים?
פנה ל- עורך דין תאונות דרכים
האישה נכנסה לרכב לאחר שהגורר ביקש ממנה להרים את בלם היד, וניגש לניתוק הרכב מהגרר. בשניות האלה אירעה התפנית הקטלנית. האישה לא הייתה בטוחה שהבינה אותו, ולכן יצאה מהרכב לשאול אותו משהו. לפני שהספיקה למצוא את האיש, הרכב החל להתדרדר. לכודה בין הרכב לבין דלת הנהג, האישה אחזה בדלת ונפלה עם הרכב אל וואדי שבצד הכביש.
התוצאה הייתה קשה: צלעות שבורות, פגיעות בפנים ובכל הגוף, אשפוז ממושך, כריתת טחול וטראומה. בעקבות האירוע הורשע הגורר בגרימת התאונה ברשלנות. לאחר מכן, הגישה האישה תביעה לפיצויים בבימ"ש השלום בקריות נגד חברת הביטוח שלה ("הכשרת היישוב"), וכן נגד הנהג, חברת הביטוח שלו ("מנורה") וחברת הגרירה.
המחלוקת הייתה בעיקר בין חברות הביטוח, ביחס לסיווג והגדרת התאונה, וכן ביחס לגובה הנזק.
"הכשרת היישוב" טענה, בין היתר, כי התדרדרות הרכב הייתה תוצאה של שחרור הרצועות שחיברו אותו לגרר, ולפיכך יש להטיל את החבות על מנורה.
לחילופין, היא טענה כי אם לא ייקבע שנעשה "שימוש" באחד מהרכבים המעורבים, יש לקבוע כי לא מדובר בתאונת דרכים, או לראות בתובעת "אדם הנמצא מחוץ לכלי הרכב" ולחלק את החבות בחלקים שווים בין המבטחות ("תאונה מעורבת").
מנורה, לעומת זאת, טענה כי מדובר בתאונת דרכים. לטעמה, יש לראות את ההידרדרות כ"הגשמה" של אחד הסיכונים המגולמים ברכב, ולהשית את החבות במלואה על מבטחת הרכב – הכשרה.
תכונות הרכב עצמו
השופטת פנינה לוקיץ' קבעה כי מדובר ב"תאונת דרכים". לתפיסתה, הרכב אמנם היה מושבת ולא נעשתה על ידי התובעת כל פעולה המהווה "שימוש" לצורך נסיעה, אך למרות זאת, יש לראות את התובעת כמי שנפגעה כתוצאה מהשימוש ברכבה. התדרדרות הרכב, הסבירה השופטת, נבעה קודם כל מתכונות הרכב עצמו ומהפוטנציאל הגלום בו, להתדרדר.
מרגע שנקבע כי מעורבות רכב התובעת נובעת מ"שימוש" בו, המשיכה השופטת, לא ניתן עוד לראות בתובעת אדם שנפגע מחוץ לרכב, שכן היא המשתמשת בו. יתרה מכך, העובדה שהתובעת לא הספיקה להתרחק מהרכב (לאחר שנכנסה אליו לצורך הרמת בלם היד) מהדקת את הקשר בינה לבין השימוש ברכב.
לנוכח מסקנתה בעניין השימוש ברכב התובעת, השופטת קבעה כי אין צורך לבחון את השימוש ברכב הגרר.
משכך, נקבע כי "הכשרת היישוב" היא החייבת בפיצוי התובעת על נזקיה, והתביעה נגד יתר הנתבעים נדחתה.
בהתאם לקביעות המומחים, החליטה השופטת להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על שיעור משוקלל של 22%, ובסיכומו של חישוב ארוך, נקבע כי התובעת תפוצה בכ-975,000 מיליון שקל בגין הפסדי שכר, עזרה חיצונית, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. בנוסף, הכשרה חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 13%.
- ב"כ התובעת: עו"ד וקים וקים
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ארז בלוך, עו"ד גסאן אגברייה
* עו"ד רפאל קסטרו עוסק בדיני נזיקין לרבות תאונות דרכים ותאונות עבודה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין