ב-2010 יו"ר עמותת "ארגון הספורט של החרשים בישראל" גייס הלוואה פרטית עבורה. העמותה תבעה אותו לאחר שהמלווה מימש ביטחונות של 60,000 שקל.
ב-2012 עמותת "ארגון הספורט של החרשים בישראל" הגישה תביעה כנגד מי שהיה יו"ר ומגייס הכספים שלה. היא סיפרה כי בשלהי 2010 ביקשה להוציא משלחת של קבוצת קט-רגל לאליפות העולם בשוויץ ונדרשה לצורך כך לגיוס כספים. הנתבע הודיע לה כי הצליח לגייס 40,000 שקל ״מקרוב משפחה״, וחברי הוועד אישרו לו לקחת ממנו הלוואה בשם העמותה, ומסרו לו שיקים פתוחים שהיו אמורים לשמש כביטחונות להחזר ההלוואה.
לדבריה, בדיעבד התברר כי המלווה היה מהשוק האפור וכי הנתבע נטל ממנו גם הלוואה פרטית. בתחילת 2011 מימש המלווה שיקים להחזר ההלוואה אך בחודש יולי של אותה שנה מומשו שיקים נוספים בסך כולל של 60,000 שקל. לטענתה, סכום זה שימש לכיסוי חוב פרטי של הנתבע מול המלווה.
התובעת סיכמה כי הנתבע מעל באופן חמור באמון שניתן לו ועשה שימוש בהמחאות העמותה לצרכיו האישיים. היא הדגישה כי מדובר בעמותה שמשאביה מצומצמים הפועלת לטובת ציבור החרשים.
הנתבע טען מנגד כי ההלוואה אושרה על ידי חברי הוועד שידעו כי מדובר במלווה פרטי אך הסתירו עובדה זו במסמכים הרשמיים של העמותה מאחר שהדבר נוגד את נהלי הארגון ואת חוק העמותות.
הנתבע הוסיף כי הוא שימש כמתווך בלבד ולא ידע שמדובר במלווה מהשוק האפור. לדבריו, לאחר שנפרעו השיקים עבור החזר ההלוואה הודיע המלווה כי על העמותה לשלם ריבית של 10,000 שקל. העמותה והמלווה לא הגיעו להסכמות בעניין והוא עצמו נותר בתווך והחל לקבל איומים על חייו. בשל המחלוקת, בחר המלווה להפקיד את השיקים שניתנו לו כערבונות.
לטענת הנתבע, חברי הוועד הם שאחראים לנזק הכספי מאחר שלא ביטלו את שאר השיקים גם לאחר שהתברר שמדובר במלווה מפוקפק, והם בחרו להפיל עליו את האשמה רק כדי לנקות את עצמם.
בעייתית בכל היבט אפשרי
שופטת בית הדין לעבודה בתל אביב שרה מאירי (אב"ד) השתכנעה כי נטילת ההלוואה מהגורם הפרטי אושרה על ידי חברי הוועד.
עוד לדבריה, לא הוכח שבעת נטילת ההלוואה הנתבע ידע שהוא מהשוק האפור וחברי הוועד לא ביצעו בדיקות כלשהן ביחס לזהות המלווה, כמתחייב מתפקידם.
עם זאת, השופטת קבעה כי ראוי היה שהנתבע יידע את העמותה כי גם נטל הלוואה פרטית מאותו מלווה.
לדבריה, מאחר שהמלווה עצמו לא זומן לעדות, לא הוכח אם הסכום שמומש על ידו, מעבר להחזר ההלוואה, היה קשור לאותה הלוואה פרטית או למחלוקת על הריבית.
להתרשמות השופטת, לא סביר כי הסכום של 60,000 שקל נמשך רק עבור הריבית שכן המלווה דרש ריבית של 10,000 שקל בלבד. לדבריה, נראה כי לפחות חלק מהסכום שימש להחזר חוב פרטי של הנתבע שענייניו הפרטיים ״עורבבו״ עם ענייני העמותה.
עוד לקביעתה, בטרם נטילת ההלוואה היה על הנתבע לברר את זהות המלווה שכן הלוואה מהשוק האפור היא ״בעייתית בכל היבט אפשרי״.
השופטת ייחסה אחריות מסוימת גם לחברי הוועד וציינה כי היה ראוי שיבטלו את ההמחאות הפתוחות בזמן אמת, לנוכח הסיכון בו הן העמידו את העמותה.
בסיכומו של דבר חויב הנתבע לשלם לעמותה 22,500 שקל בתוספת הוצאות של 4,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד דוד דרעי
- ב״כ הנתבע: עו"ד יניב מויאל
* עו"ד חן אלוני עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.