לפסק הדין בעניין א' נ' ז' ואח'
מאת: ליאור לב, עו"ד
אישה, שחיה בדירתו של בן זוגה במשך כ- 7 שנים, הוכרה כידועתו בציבור, למרות שהשניים ערכו הסכם ולפיו אין להכיר בהם כידועים בציבור. עם זאת, ביהמ"ש פסק כי היא תזכה רק במזונות ולא במחצית העזבון כולו.
בשנת 2003 הכירה האישה, אז בת 59, אלמן כבן 76 ועברה להתגורר יחד עמו בדירתו. היא הוכרה בידי בית המשפט כחסויה. משמעות הדבר היא שהינה פסולת דין ואינה כשירה מבחינה משפטית.
בשנת 2007, ערך האלמן צוואה בה חילק את עזבונו בין בניו ונכדיו. מיד לאחר מכן, חתמו האלמן והחסויה על 'הסכם אירוח וחיים משותפים' ולפיו השניים לא יחשבו כידועים בציבור, למרות שהם מתגוררים יחד. ההסכם אף כלל סעיף המונע מהשניים לתבוע זכויות מהעזבון של האחר, לרבות מזונות.
במסגרת מימוש צוואת המנוח, שלחו יורשיו הודעת פינוי לחסויה. החסויה המזועזעת מיהרה להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב על מנת שיכיר בה כידועה בציבור של המנוח ויפסוק לה מחצית מן העזבון ולכל הפחות מזונות.
החסויה טענה כי היא והמנוח חיו בזוגיות, במסגרתה בילו יחדיו וחגגו אירועים משפחתיים. היא הדגישה כי ניהלו משק בית משותף 'כמו זוג נשוי', והוסיפה כי קיימה עם המנוח יחסי אישות, לא חסכה ממנו חום ואהבה והיתה נאמנה לו.
לטענתה, היא חתמה על הסכם האירוח מבלי שידעה את משמעותו, ובכל מקרה, אין תוקף לחתימתה, מאחר שהיא פסולת דין.
מנגד טענו היורשים, בין השאר, כי התובעת לא היתה זוגתו של המנוח אלא מטפלת בלבד. לטענתם, לתובעת ולמנוח היה הסדר נוח שבסיסו ידידות בלבד. הם הוסיפו כי מגורי התובעת בדירת המנוח היו על בסיס של אירוח, וזאת ניתן ללמוד בין היתר מן ההסכם ומהעובדה כי לנו בחדרים נפרדים.
ידועה בציבור לזכויות מסוימות בלבד
השופט נפתלי שילה הדגיש כי הגרסה לפיה התובעת היתה מטפלת בלבד אינה מסתדרת עם ההגיון.
השופט התרשם במיוחד מדו"ח ביטוח לאומי שצורף לתביעה, ממנו עולה כי הכיר בתובעת כמי שהיתה ידועתו בציבור של המנוח עד לפטירתו.
השופט קבע כי ביטוח לאומי הינו גוף אובייקטיבי שערך חקירה עצמאית ואין לו שום אינטרס לפעול לטובת התובעת, ולכן העניק לדו"ח את מלוא המשקל.
השופט פנה לבחון את ההסכם עליו חתמו התובעת והמנוח. בהסתמך על עדותו של עוה"ד שערך את ההסכם, הוא קבע כי התובעת הבינה היטב על מה היא חותמת, ומשכך אין ספק שהבינה והסכימה לכך שלא תוכר כידועה בציבור ולא תזכה למחצית מעזבון המנוח.
חוק הירושה גובר על ההסכם
עם זאת, השופט, שככל הנראה חס על האשה ולא רצה להותירה מחוסרת כל, קבע כי הסעיף בהסכם, - הקובע כי לתובעת אין זכות למזונות - חסר תוקף.
הוא הסביר, כי בהחלט ייתכן שבני זוג לא יוכרו כידועים בציבור לצורך זכויות מסוימות אך יוכרו ככאלה לצורך זכויות אחרות.
לאחר שהדגיש כי יש להתחשב בכך שהיקף העזבון אינו גדול (כ-205 אלף שקל), כמו גם בהסכמת בנו של המנוח להעניק לתובעת 100 אלף שקל, קבע השופט כי סכום זה, אשר יאפשר לה לעמוד על רגליה, ישולם למזונותיה.
המשמעות הינה, שהתובעת תיאלץ לעזוב את דירת המנוח. הנתבעים חויבו לשלם לה הוצאות ושכ"ט עו"ד של 25 אלף שקל.
לא הייתה הצדקה משפטית לסעד
במקרה זה, ניתן לראות, כי למרות שלא הייתה כל עילה בדין להעניק לאישה את שביקשה, בית המשפט הנכבד, בכל זאת, הלך לקראתה ומצא לנכון להעניק לה סעד כלשהו, על מנת שלא תצא בידיים ריקות.
• המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים
לפסק הדין בעניין א' נ' ז' ואח'
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין