התאונה אירעה כאשר הילדה בת השנתיים פתחה את הדלת ונפלה תוך כדי נסיעה. חברת הביטוח טענה שלא הוכח קשר סיבתי בין מות הילדה לתאונה. ביהמ"ש קיבל את תביעת ההורים.
ירושלים, יולי 2009, שעה תשע בערב. משפחה עשתה את דרכה מבית צפפה לאכול בבית חנינא. האב נהג, לידו ישב אחיו, וביניהם אחת מבנותיו. מאחור ישבה האם ושני ילדים נוספים – ילדה בת שנתיים ותינוק בן חצי שנה.
זכאים לפיצוי על תאונת דרכים?
עורך דין תאונות דרכים
במהלך הנסיעה הילדה בכתה הרבה. כדי להרגיע אותה, שחררה אותה אמה מכסא הבטיחות. ואז קרה הנורא מכל. מתחת לגשר הגבעה הצרפתית, ביצע האב פניית פרסה. ברגע מסוים הדלת נפתחה והילדה נפלה עם פניה לכיוון הכביש.
האם צעקה, האב עצר מיד, יצא מהרכב וחש לעבר בתו. הוא הרים אותה וראה שהיא מדממת מהאף ומהאוזן. בתוך שניות, בעל הרכב שעצר מאחוריו הסיע את האב ובתו למרכז הרפואי "בית הרופאים" בבית חנינא.
כשהם הגיעו, הרופא שבדק את הילדה הזמין מיד אמבולנס. הצוות הרפואי שהגיע ניסה לבצע בה פעולות החייאה במשך כשעה וחצי, אך לשווא. המאמצים לא צלחו, הילדה מתה.
האב לא הסכים שבתו תילקח לבית חולים לצורך חקירת נסיבות המוות אך הסכים שתיבדק בבית. רופא שהגיע ערך בדיקה חיצונית התרשם שהילדה סבלה מחבלה תוך מוחית עם דימום מהאוזניים. למחרת בבוקר ניתן אישור לקבור אותה.
המשטרה גבתה עדויות מבני המשפחה כמה שעות אחר כך. האם סיפרה כי בשנייה מסוימת הפנתה את מבטה לעבר בנה התינוק, ופתאום נפתחה הדלת ובתה נפלה.
הוריה של הילדה הגישו בבימ"ש השלום בירושלים תביעה לפיצויים נגד "כלל" ביטוח.
הנתבעים הצביעו על אי התאמה בין גרסתו של האב במשטרה לגרסתו של הדוד לגבי מספר בני המשפחה שהיו ברכב בעת האירוע ולגבי זהותם.
עוד נטען כי לא נמצאו במקום התאונה ממצאים כלשהם המעידים על התרחשותה.
בנוסף, לטענת הנתבעים, התובעים לא הוכיחו את סיבת מותה של הילדה ואת הקשר הסיבתי בין מותה לתאונה. לשיטתם, כיוון שלא מונה בעניין זה מומחה רפואי ולא הוצגה חוות דעת רפואית, יש לדחות את התביעה.
ניסיון החיים וההיגיון
השופטת שושנה ליבוביץ קיבלה את התביעה, וקבעה שהילדה אכן נהרגה כשנפלה מהרכב בזמן נסיעה, ולכן האירוע מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים.
השופטת פירטה את עדויות התובעים והתרשמה שבני המשפחה – האב, האם והדוד – מסרו עדות אמינה ואחידה, שיצרה תמונה ברורה לגבי התאונה. לטעמה, מה שחשוב הוא עיקרי הגרסה, ולא אי דיוקים כאלה ואחרים.
צריך לזכור, הוסיפה השופטת, שמיד לאחר התאונה המעורבים היו בסערת נפש קשה. כמו כן, כיום – בחלוף כמה שנים – הגיוני שהם יתקשו לזכור את כל הפרטים בצורה מדויקת.
לא הוכח שהמנוחה סבלה מבעיות רפואיות כלשהן לפני התאונה ולא ניתן הסבר סביר אחר לפטירתה בטרם עת, ציינה השופטת. בנסיבות אלה, ניסיון החיים וההיגיון מלמדים שמותה נגרם עקב התאונה.
בנוגע לעובדה שלא נמצאו ממצאים המעידים על תאונה, השופטת הסבירה שהדבר מתיישב עם גרסאות התובעים, שלפיהן הנסיעה הייתה איטית יחסית.
מכאן ניגשה השופטת לשאלת הנזק ובסופו של דבר נקבע כי הנתבעים ישלמו לתובעים פיצויים בסך כ-670,000 שקל, כשהנזק העיקרי הוא על "אובדן ההשתכרות בשנים האבודות" של הילדה המנוחה – כ-614,000 שקל.
בנוסף, הנתבעים ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34% מסכום הפיצוי.
ב"כ התובעים: עו"ד אוסאמה אבראהים
ב"כ הנתבעים: עו"ד מל רוזן, עו"ד נטע-לי אליה
*עו"ד דורון קמיר עוסק בדיני ביטוח, נזיקין, תאונות דרכים ותאונות עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין