האישה פנתה לחברת התעופה בה הגרוש שלה עובד כטייס והודיעה שהוא חולה נפש. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבע כי לא ייתכן שאישה שהסכימה שבעלה יטיס את ילדיהם המשותפים תעשה דבר כזה, אלא אם כן התכוונה לפגוע בשמו הטוב.
במאי 2013 הגיש הגרוש, טייס במקצועו, תביעה על סך 200 אלף נגד אשתו לשעבר, בטענה שפגעה בפרטיותו וגרמה לו נזק רב. בתביעה הוא טען, כי גרושתו איימה שתפנה לחברת התעופה בה הוא עובד ותודיע כי הוא חולה נפש ויש להפסיק את עבודתו כקברניט.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין משפחה
בבית המשפט הגיעו השניים להסכמה כי התביעה תימחק, וניתן צו האוסר על שניהם להטריד זה את זו או לפגוע בשם הטוב או בפרטיות האחד של השנייה.
ובכל זאת, בספטמבר 2014, לאחר שלטענתה, נחרדה לגלות שהגרוש אמור להטיס את ראש הממשלה ופמלייתו, היא הגישה מכתב לבכירים בחברת התעופה, וציינה כי העסקתו מסכנת את חיי הנוסעים בשל מחלת נפש ודיכאון קליני. אולם החברה השיבה כי נערך בירור מקיף ולא נמצאו ממצאים בעייתיים.
נחושה בדעתה, היא המשיכה לשלוח מכתבים, ואף איימה כי תעביר לרשות התעופה האזרחית בארה"ב מידע רפואי בנוגע לגרוש.
בדצמבר 2014 הגיש נגדה הגרוש תביעה נוספת, הפעם לצו מניעה ולפיצוי בסך חצי מיליון שקל. מעבר לכך, הוא ביקש לקנוס אותה על הפרת ההסכמות מהתביעה מ-2013.
הגרושה טענה שפנתה לרשויות מתוך דאגה לציבור, כיוון שהתובע טס תחת השפעת "זנקס" (תרופה אנטי חרדתית) מבלי לדווח על כך. לטענתה התובע לוקה בדיכאון קליני חשוך מרפא, ואסור לאפשר לו להטיס נוסעים. היא סיפרה כי הוא ניסה להתאבד בעבר, ואף בישר לה על רצונו להתרסק עם מטוס.
התובע השיב כי גרושתו אינה "אזרחית מודאגת" אלא אישה המעוניינת לנקום בו ולהרוס את שמו הטוב ואת מקור פרנסתו. בנוסף הוא תמה איך היא מאפשרת לילדיהם לטוס איתו אם הוא כל כך מסוכן.
לגבי התרופה הוא הסביר שב-2008, בעקבות המשבר בנישואיהם, הוא נטל "זנקס" במינון נמוך לתקופה קצרה, ועד למועד הצהרת הבריאות בחברה בסוף השנה הוא כבר לא היה צריך לדווח על כך, מה גם שהרופא שנתן לו את המרשם אמר שאין בעיה מבחינת עבודתו.
רשעות וזדון
סגן הנשיא השופט נפתלי שילה קיבל את התביעה. הוא הסביר כי הנתבעת דיווחה על מצב התובע אף שהפסיק ליטול את התרופה לפני כשבע שנים ומבלי שהיה לה כל מידע על מצבו הנפשי מאז, וזאת תוך הפרת ההסכמות ביניהם.
במהלך החקירה הנגדית, הנתבעת גם הודתה שלדעתה התובע הוא טייס מצוין. מכאן עולה שכל כוונתה הייתה לפגוע בשמו, פרנסתו ובפרטיותו של התובע, תוך חשיפת עברו הרפואי והנפשי לקולגות שלו בעבודה. בהתנהלות זו, קבע השופט שילה, יש חוסר תום לב משווע, רשעות וזדון, ולכן יהיה עליה לשלם לתובע פיצויים בסך מאה אלף שקל.
מעבר לכך, הוציא השופט צו מניעה האוסר על הנתבעת לפנות לכל גוף בטענות הפוגעות בתובע, בפרטיותו, בשמו הטוב או בעיסוקו או להטרידו בכל דרך. בנוסף, על כל הפרה עתידית של פסק הדין הנתבעת תיקנס ב-5,000 שקל, ובינתיים תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20 אלף שקל.
הפסיקה משתלבת במגמת בתי המשפט למשפחה להשתמש בדיני הנזיקין גם בהקשר של סכסוכים משפחתיים. דוגמא לכך ניתן לראות בפסיקת פיצויים על רקע החזרת ילדים חטופים לפי אמנת האג ובמקרי סרבנות גט.
- ב"כ התובע: עו"ד שמואל מורן
- ב"כ הנתבעת לא צוין בפסק הדין
* עורך דין איתן ליפסקר עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין