שרשרת של טעויות הביאה לכך שהוועדה הרפואית העליונה של קצין התגמולים הפחיתה את אחוזי הנכות שנפסקו לנכה צה"ל בבית-משפט, ללא סמכות. המחוזי קיבל ערעור שהוגש על החלטתה וחייב אותה בהוצאות.
פסק דין של בית משפט השלום החליט באופן חד-משמעי שליקוי השמיעה הקבוע (טנטון) ממנו סובל נכה צה"ל נגרם בשל השירות הצבאי. אלא שלמרות הקביעה המפורשת, בנובמבר 2013 החליטה הוועדה הרפואית המחוזית של קצין התגמולים שרק חצי מהליקוי נגרם עקב השירות הצבאי, שכן חלקו קשור לתחלואה טבעית.
לא הכירו בנכות עקב השירות?
עורך דין ייצוג נכי צה"ל
עוד באותו היום פנה עו"ד דוד שוורצבאום ממשרד עורכי הדין מרקמן את טומשין בשמו של הנכה לקצין התגמולים, הסב את תשומת ליבו לטעות והסביר שלנוכח הקבוע בפסק הדין, היה על הוועדה לקבוע שהליקוי כולו נובע מהשירות הצבאי, ולפסוק לאיש 10% נכות.
במקביל, הגיש עוה"ד שוורצבאום ערעור בשם האיש לוועדה הרפואית העליונה בנוגע לנכויות אחרות, בתחום האורתופדי, שם ציין בדרך אגב, שיש לתקן את הקביעה בנוגע לנכות השמיעתית. בו בעת, שלח קצין התגמולים מכתב לוועדה הרפואית העליונה וביקש לתקן את ההחלטה של הוועדה המחוזית בעניין השמיעה.
אלא שמשום מה, הוועדה הרפואית העליונה החליטה להפחית את אחוזי הנכות של האיש ל-1% בלבד.
בעקבות זאת הגישו הנכה ועורך דינו ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בו נטען כי הוועדה הרפואית העליונה חרגה מסמכותה כשהפחיתה את אחוזי הנכות בניגוד לפסק הדין.
יתרה מזו, הוועדה נהגה בחוסר הגינות דיונית כשהחליטה לדון בנכות השמיעתית, אף שהערעור הוגש רק בנוגע לנכות האורתופדית, מבלי שהמערער הוזהר שהיא הולכת לדון בכך ומבלי לאפשר לו לטעון בעניין.
בהקשר זה גם צוין, כי מאחר שהערעור עסק בליקוי אורתופדי, לא היה נוכח בוועדה מומחה בתחום אף אוזן גרון.
קצין התגמולים, שיוצג על-ידי עו"ד תום עופר, סבר שהמערער טועה. לעמדתו, תקנות הנכים מאפשרות לוועדה העליונה לדון בכל החלטה של ועדה מדרג נמוך גם אם לא הוגש על כך ערעור ספציפי. לטענתו, המערער הוא שנמנע מלהעלות טענות הקשורות לליקוי השמיעה, ובאשר להרכב הוועדה – הרי שמדובר בשאלה רפואית שמסורה לשיקול דעתו של יו"ר הוועדות הרפואיות.
מה עם טובת הנכה?
השופטת חדוה וינבאום וולצקי סברה שהצדק עם המערער ושהוועדה חרגה מסמכותה וסטתה מכללי דיון הוגנים. השופטת הבהירה, שאלמלא הטעות של הוועדה המחוזית לא הייתה הוועדה הרפואית עוסקת כלל בסוגיית ליקוי השמיעה ואחוזי הנכות היו מוזנים בתיקו של המערער באופן טכני. משמעות הדבר היא, שלא הייתה כל הצדקה לדון בנכות השמיעתית.
השופטת דחתה את עמדת קצין התגמולים לפיה התקנות הקנו לו סמכות לדון בסוגיה אף שלא הועלתה בפניו בפרט כשהרכב הוועדה לא כלל מומחה העוסק בתחום אף אוזן גרון.
"... מקום שמוגש ערר מורכבת וועדה רפואית עליונה שבתחום מומחיותה השאלות שעולות לדיון בערר. שהרי לא יעלה על הדעת שמומחה בתחום האורתופדי יידרש לשאלות בתחום הפסיכיאטריה", הדגישה השופטת את האבסורד שבהחלטה.
בנוסף, אם הוועדה רצתה לדון בסוגיה שלא הוגש עליה ערר, היה עליה להזהיר את המערער מראש ולאפשר לו להיערך לכך ולטעון בעניין. בנוסף, עליה לזכור שהיא מחויבת "להעמיד לנגד עיניה את טובת הנכה וללכת לקראתו, מקום שקיים ספק", ומעיון בפרוטוקול הדיון ברור שלא פעלה ברוח זו.
משכך, ביטלה השופטת את החלטת הוועדה והעמידה את ליקוי השמיעה של המערער על 10% נכות. קצין התגמולים חויב בהוצאות משפט של 5,000 שקל.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין