בימ"ש השלום קבע שזיכרון הדברים שנכתב היה מפורט מספיק, ושהפרטים החסרים בו ניתנים להשלמה בקלות, לכן השוכר יפצה את המשכיר בגין הפרת חוזה. בנוסף חייב ביהמ"ש את השוכר לשלם למשכיר פיצוי בגין נזקים שגרם לנכס.
בעל מספר חנויות באזור התעשייה הצפוני בנהרייה חתם בינואר 2012 על זיכרון דברים עם שוכר, שהתחייב לשכור את החנויות למשך שנה תמורת דמי שכירות חודשיים בסך 6,200 שקל.אלא שלאחר החתימה השוכר נעלם והסכם השכירות לא נחתם. השוכר פשוט ניתק קשר עם בעל החנויות ללא כל הסבר והותיר אותו עם נזקים בכיס.
השוכר הפר את החוזה?
עורך דין מקרקעין
המשכיר הגיש לבית משפט השלום בקריות תביעה לפיצוי בגובה מאה אלף שקל, בה טען שהוא פעל לפנות את החנויות משוכרים קודמים ואפשר לשוכר לשפץ את הנכס בהתאם לצרכיו.
השוכר הסביר שתכנן לשכור שש חנויות שנמצאות אחת ליד השנייה כדי שיוכל להקים מועדון-בר-מסעדה, אך הוא הבהיר לתובע כי חתימת החוזה תלויה בהסכמת בעל חנויות אחר במבנה, כדי שייצור את הרצף שרצה. לטענתו, בסופו של יום זיכרון הדברים היה בעצם חוזה-על-תנאי לפיו אם לא ייחתם הסכם שכירות מלא בתוך 30 יום, הוא ייחשב כבטל. מאחר שהמו"מ עם בעל החנויות הנוסף לא צלח, הוא החליט "לרדת מהעניין". מכאן, הסביר השוכר, זיכרון הדברים היה בסך הכל שלב ביניים שלא הבשיל לכדי עסקה ועל כך מעידה גם העובדה שלא צוינו בו פרטים מהותיים.
יש חוזה, יש נזק
השופטת עידית וינברגר הסבירה שכדי שזיכרון דברים יהיה מחייב, עליו להעיד על גמירות דעת – הסכמה סופית – של שני הצדדים, ולהיות מסוים דיו, כלומר להכיל מספיק פרטים לגבי ההסכמות. טענתו של הנתבע כי זיכרון הדברים חסר פרטים, כמו פרטי הנכס, מועד מסירת החזקה ותחילת תקופת השכירות אינה מספיקים כדי לשלול את היותו חוזה, שכן אלו פרטים שניתן להשלים בקלות.
השופטת גם הדגישה שזה לא משנה שהנתבע לא ראה בזיכרון הדברים הסכם מחייב, מכיוון שמהתנהגותו ומדבריו ניתן היה לפרש אחרת. לדעתה, שיקולי הנתבע האם העסקה כדאית לו הם שהובילו אותו לבטל אותה, אך טעות בכדאיות העסקה לא מעניקה לו את זכות הביטול.
עם זאת, השופטת וינברגר קבעה שהתובע לא דאג להקטין את הנזק שנגרם לו, למשל על ידי מציאת שוכר חלופי שייקח על עצמו את מלאכת השיפוץ, ולכן יש לייחס לו אשם תורם בשיעור של 40%, המתבטא באובדן דמי שכירות של שבעה מתוך 12 חודשי השכירות – בסך של 43,400 שקל.
עוד קבעה השופטת שמכיוון שהנתבע ביצע עבודות הריסה בנכס כדי להתאימו לצרכיו וגרם בכך לנזקים במושכר, הוא יפצה את התובע בסך של 20 אלף שקל. וכן, בעקבות התנהגותו חסרת תום הלב קבעה השופטת שנגרמה לתובע עוגמת נפש בגינה זכאי לפיצוי בסך של 5,000 שקל.
בסופו של דבר נפסק כי הנתבע ישלם לתובע סך כולל של 68,400 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 2,509 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 12 אלף שקל.
שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד עופרה מור עוסק בדיני מקרקעין ועסקאות מכר דירה
הכותבת לא ייצגה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין