למרות סירובה לקיום יחסי המין בכמה הזדמנויות שונות, נקבע כי המתלוננת העבירה לנאשם מסר שגוי, ולא הביעה סימני התנגדות ברגע האמת.
בכתב האישום שהוגש ע"י פרקליטות מחוז ירושלים, יוחסו לנאשם עבירות אונס ומעשים מגונים. על פי כתב האישום, בינואר 2014 נכנסה המתלוננת, תיירת בת 17 מארה"ב, לקיוסק ברובע היהודי בירושלים, שבו עבד הנאשם.
לשאלות בתחום הפלילי:
כנסו ל-פורום פלילי
לאחר שיחה כבת שעתיים, שבמהלכה סיפרה לנאשם פרטים אישיים ואף על אונס שעברה בהיותה בת 15, הוא אמר לה שעליו ללכת לעבודה נוספת - סידור מצעים בחדרי מלון. הנאשם הציע לה להתלוות אליו והיא הסכימה אם כי הבהירה לו שאינה מתכוונת לשכב איתו.
הנאשם לקח עמו בקבוק וודקה ומשקה אנרגיה. כשהגיעו למלון, הנאשם החל לנשק את המתלוננת והפסיק לאחר שסירבה לו. אולם בהמשך, לאחר ששתה הרבה וודקה, החל לנשק אותה שוב והיא נענתה לו, לטענתה, משום שפחדה ממנו.
בהמשך, הנאשם דחף את המתלוננת על המיטה, נשכב מעליה וניסה להרים את חולצתה. אף שהמתלוננת אמרה לו "לא", הנאשם המשיך בשלו, ואנס אותה.
הנאשם טען באמצעות סנגוריו – עוה"ד מיכל אופיר ורון אופיר – כי יחסי המין התקיימו בהסכמתה. נטען, כי המתלוננת היא שהציעה להתלוות לנאשם ואף לקחה את בקבוק הוודקה בתיקה. הנאשם אישר כי כשניסה לנשק אותה בהתחלה היא סירבה, אולם לדבריו, לאחר מכן היא שינתה את התנהגותה, התפשטה בעצמה והסכימה לקיום היחסים.
במהלך היחסים, טען הנאשם, הוא שאל את המתלוננת מספר פעמים "האם נוח לה וכיף לה" ולאחר המגע המיני, הם אף התנשקו שוב ושוחחו.
הנאשם גם התלונן על חקירת המשטרה, שלטענתו, הייתה רשלנית ומגמתית: כך, חוקרי המשטרה התעלמו מבקשתו להשיג את צילומי האבטחה שיכולים היו להעיד על כך שהמתלוננת פלירטטה עמו, ולא זימנו עדי מפתח.
לבסוף טען הנאשם, כי המתלוננת לא הראתה סימנים לכך שאינה מעוניינת ביחסים, ולכן טעה לחשוב שהיא מסכימה.
המתלוננת "קפאה"
השופט בן ציון גרינברגר ציין כי הוא מתקשה לקבל את טענת המתלוננת שנישקה את הנאשם רק מפני שפחדה ממנו, וזאת בין היתר משום שנשארה בחדר אף שהנאשם עזב אותו לפחות פעמיים והייתה לה הזדמנות לעזוב.
"לאור שיתוף הפעולה שלה במגע בעל אופי מיני עם הנאשם סמוך לפני שעברו למיטה, אין למצוא במצבה 'הקפוא' במיטה שידור מסר ברור לנאשם שהיא מתנגדת למעשיו וכי היא אינה מסכימה להמשיך במגע המיני", כתב השופט גרינברגר בהכרעת הדין.
השופט ציין, כי המתלוננת אישרה בעדותה שהנאשם שאל אותה במהלך קיום היחסים אם נעים לה, ניסה להתכרבל עמה לאחריהם, ואף ביקש ממנה את מספר הטלפון לפני שנפרדו. משכך, ולנוכח העובדה שהמתלוננת לא הביעה סימני התנגדות במחוות גוף או במילים - הנאשם לא "עצם את עיניו" לסירוב ולמעשה טעה במצב הדברים.
השופט גם קיבל את טענת הנאשם בדבר המחדלים המשמעותיים בחקירת המשטרה, ובסופו של דבר המליץ לזכותו מחמת הספק. השופט ארנון דראל הצטרף להכרעתו.
לעומתם, אב"ד השופט צבי סגל, סבר בדעת מיעוט כי היה מקום להרשיע את הנאשם. לגישתו, די בכך שהמתלוננת סיפרה לנאשם על האונס שעברה וציינה שאינה מעוניינת לקיים עמו יחסי מין, כדי להבהיר לו את גבולות המותר והאסור.
* המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין