לאחר שאשתו נפטרה ונישלה אותו מהצוואה דרש בעלה מחצית מהזכויות בדירה קטנה שרכשה האישה לפני כ-28 שנים, כשנמלטה מנחת זרועו אחרי שנים של התעללות. למשמע עדויותיהם קורעות הלב של הילדים, קבע השופט מחמוד שדאפנה שלבעל אין זכויות.
המנוחה, שהייתה נשואה במשך 62 שנים, ציוותה את כל רכושה לשבעת ילדיה, תוך שהבהירה בצוואה כי בעלה אינו זכאי לכלום. צו לקיום הצוואה ניתן בנובמבר 2013, כשלושה חודשים אחר מותה.
לשאלות בענייני משפחה:
כנסו לפורום דיני משפחה של אתר פסקדין
בעלה, שרצה נתח מדירה שרכשה המנוחה ונרשמה על שמה בלבד, הגיש לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה תביעה שיצהיר כי הוא זכאי למחצית הדירה מכח הלכת השיתוף.
לטענתו, הוא והמנוחה היו נשואים עד יום מותה, והדירה נרכשה במהלך הנישואים. לדבריו, הדירה נרשמה רק על שם אשתו כיוון שהוא היה טרוד בענייני הפרנסה וקשיי היומיום, ומעולם לא היה בליבו חשש שתהיה מחלוקת בנושא. רק לאחר שנפטרה גילה כי נושל, למרות העובדה שהדירה נרכשה מכסף משותף.
הנתבעים – שבעת ילדיו של התובע – הציגו גרסה קורעת לב ליחסים בין הוריהם. האם, ניצולת שואה, סבלה לטענתם מנחת זרועו של בעלה במשך שנים עד שעשתה ומעשה וברחה מהבית.
לדבריהם, התובע הסתיר מבית המשפט שאמם גרה בדירה בנפרד ממנו במשך כ-26 שנה. דירה, שרכשה לאחר שעזבה, בעזרתם ובעזרת ירושה שקיבלה מהוריה, ולאורך השנים גרה בה לבד, בעוד אביהם מתגורר בדירת המגורים המשותפת יחד עם מאהבת.
הנתבעים סיפרו כי עד היום הם סובלים מסיוטים כשהם נזכרים כיצד מצאו את אמם כלואה בחדרה, כשנאלצה לעשות את צרכיה על גופה, וזו הייתה רק פעם אחת מיני רבות שבהן הושפלה וסבלה ממעשיו המרושעים של אביהם.
לטענתם, הם אלה שתמכו באמם עד יום מותה, בפן הרגשי והכלכלי ולתובע אין כל זכות ברכושה הצנוע – שעיקרו הדירה הקטנה – 40 מ"ר בסך הכל.
התובע טען להגנתו כי אשתו רצתה בשלב מסוים לגור לבדה, והוא אפשר זאת. הוא הכחיש שהייתה לו מאהבת, אם כי אישר כי לא קיים עם אשתו יחסים משך זמן רב.
חיים אומללים
השופט מחמוד שדאפנה קבע שתנאי ראשוני להוכחת שיתוף ברכוש הוא שבני הזוג חיו ביחד וניהלו משק בית משותף.
ואמנם, באופן רשמי התובע והמנוחה היו נשואים ומעולם לא התגרשו אלא שהרישום אינו מספק. העדויות הרבות בתיק העלו כי המנוחה אכן עזבה את הבית כ-26 שנים לפני מותה, והתובע לא מנע זאת ממנה.
יוצא אפוא, שבין התובע והמנוחה לא התקיימו מגורים משותפים או כל סממן אחר של זוגיות, כפי שהודה התובע בעצמו.
מעדויות הילדים, שלא נסתרו, עלתה תמונה של התנהלות אלימה מאד, שהותירה חותמה בנפשם ובתודעתם, אף שחלפו שנים רבות מאז. נראה, אם כך, שהחיים של המנוחה עם התובע היו אומללים, ולכן היא עזבה את הבית.
"משכך הם פני הדברים לא ניתן להחיל את חזקת השיתוף בעניינם של התובע והמנוחה", כתב השופט בפסק הדין.
למעלה מן הצורך החליט השופט גם לבדוק אם הייתה לתובע זיקה כלשהי לדירה שהוא מתעקש לרשת. בדיקה זו העלתה שהוא לא היה מעורב באופן כלשהו ברכישתה. למעשה, הוא אפילו לא ידע כיצד היא מומנה ומי שמימן אותה הם הילדים וירושה שקיבלה המנוחה מהוריה.
משכך, קבע כי התובע, שלא הוכיח כל זכות בנכסי אשתו המנוחה, ישלם לילדיו 10,000 שקל עבור הוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד אביטל חורף
- ב"כ הנתבעים: עו"ד איריס מנור
* עו"ד אריאל ממן עוסק בדיני משפחה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין