גבר כבן 60 ביקש להיפטר מהשיניים התותבות ונענה להצעת רופא השיניים להתקנת שתלים. אלא שעם התקדמות הטיפול התברר כי הדבר בלתי אפשרי. לאחרונה נקבע כי לא הייתה רשלנות אך כן ניטלה מהתובע החירות לבחור את הטיפול המתאים עבורו.
המטופל הגיע למרפאת "חיוך השן" על מנת להחליף את התותבות שלו, שלטענתו לא הוצמדו לחניכיו וגרמו לו לסבל. בשנת 2008 הוא הסכים לתוכנית הטיפולית שהוצעה לו על-ידי רופא שיניים במרפאה, והחל בסדרת טיפולים משקמים בעלות של 80,000 שקל.
לייעוץ בתחום
פנו ל- רשלנות רפואית
ארבע שנים לאחר מכן הגיש התובע תביעת רשלנות רפואית לפיצוי של יותר ממיליון שקל על נזקים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מטיפול רשלני, שכלל גם הפרת חובת הגילוי למטופל ופגיעה באוטונומיה.
בתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב נגד הרופא ומרפאת השיניים, הוא טען כי על אף שסיכם על שתלים בשתי הלסתות, בסוף השתלים בוצעו רק בלסת העליונה, ובלסת התחתונה הותקנה לו תותבת נשלפת ולא נוחה.
לדבריו, לאחר שהחל בטיפול שלח אותו הרופא לכירורג מומחה שקבע כי מצב הלסת התחתונה אינו מאפשר שתלים, ובלית ברירה נאלץ להסכם להצבת תותבות.
הייתה זו טעות, לטענתו, כיוון שהטיפול הרס את חייו וגרם לו לטראומה קשה שבעקבותיה נותר עם נכות של 20%, ובעתיד ייאלץ לעבור שיקום.
רופא השיניים טען כי לפני שהחל בטיפול הוא הציע לתובע שלוש תכניות שונות והוא בחר את זו שכוללת שיקום פה מלא, אף שהובהר לו כי היא תלויה בהתייעצות עם כירורג וייתכן שתשתנה.
בנוסף נטען כי התובע חתם על תכנית הטיפול ועל טופס הסכמה לביצוע הטיפולים, לאחר שהוסברו לו כל הנתונים הרלוונטיים. העובדה שהתובע המשיך בטיפול גם לאחר השינוי בתכנית מעידה על כך שהשלים עמה ורצה בה. מלבד זאת, בסופו של דבר הוחזר לתובע חלק מהכסף.
הזכות לכתוב את סיפור חייו
השופטת אורלי מור-אל הכריזה כבר בפתח פסק הדין כי התובע לא הוכיח רשלנות רפואית או הפרת גילוי, בין היתר משום שלתובע לא נגרם כל נזק. מומחה מטעם בית המשפט קבע כי מצב התובע נותר כשהיה.
בהסתמך על קביעות המומחה, השופטת קבעה כי הטיפול בוצע בצורה תקינה. כלומר, הבעיה לא הייתה בעצם הטיפול אלא בשינוי התכנית בדיעבד, לאחר שהתובע כבר החל בטיפול. לפי המומחה, היה צריך לשלוח את התובע לייעוץ לפני גיבוש התכנית הטיפולית.
גם הטענה שהתובע לא נתן הסכמה מדעת נדחתה. השופטת ציינה כי הראיות מעידות על כך שלתובע הוסבר על הטיפול הצפוי ומשמעותו, ואף ניתנה לו אפשרות להיוועץ עם מומחים. כמו כן, הוסבר לו כי תכנית הטיפול המלאה תלויה בייעוץ הכירורגי.
עם זאת, השופטת סברה שגם אם לתובע לא נגרם נזק רפואי, בסופו של דבר האוטונומיה שלו להחליט על גופו נפגעה, ולכן הוא זכאי לפיצוי.
הזכות לאוטונומיה, הסבירה השופטת, מושתתת על ההכרה "בזכות היסוד של כל אדם לכתוב את סיפור חייו להיות אדון לגורלו". התוכנית הטיפולית הוצעה לתובע לפני שנבדק על ידי מומחה – ובכך נשלל ממנו מידע מהותי על מצבו – מה שמנע ממנו לקבל החלטה מושכלת אם להסכים לטיפול או לא.
מחדל זה הותיר את התובע עם תחושת כעס ותסכול על כך שניטלה ממנו החירות לבחור את הטיפול המתאים ביותר עבורו, הבהירה השופטת, ופסקה לזכות התובע פיצוי בסך 45,000 שקל. הנתבעים ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מגובה הפיצוי.
- ב"כ התובע: עו"ד יובל חרל"פ
- ב"כ הנתבעים: עו"ד גיל רימון
* עורכת דין ד"ר כרמית טל עוסקת ברשלנות רפואית
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין