התובע חזר משנתיים בחו"ל וסירב לשלם לביטוח לאומי, בטענה שבתקופה המדוברת לא היה תושב ישראל. השופטת עברה על מסמכים מתורגמים שהגיש, ולא הסתירה את תחושותיה.
התובע טען שעבר לגור עם בן זוגו בגרמניה במטרה להשתקע שם, ובכל זאת, ביטוח לאומי דרש ממנו לשלם עבור התקופה בה שהה בחו"ל. השופטת שרה מאירי לא השתכנעה מטענות התובע כלל וכלל.
לייעוץ בענייני ביטוח לאומי:
עורך דין ביטוח לאומי
בספטמבר 2010 עזב התובע את הארץ לגרמניה, לטענתו במטרה להגר. הוא סיפר שסגר את עיסוקיו כולל תיק עוסק פטור שהיה לו במע"מ, ונרשם כתושב גרמניה, בה החל ללמוד לתואר שני.
לדבריו, הוא שכר דירה עם בן זוגו לחיים ופתח חשבון בנק בגרמניה. כעבור שנתיים, לאחר שנפרדו, הוא חזר לארץ ודיווח על כך לביטוח לאומי, שדחה את בקשתו שלא לשלם דמי ביטוח עבור התקופה בה שהה בחו"ל, וקבע כי נותר תושב ישראל.
בתגובה, האיש הגיש תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, בה טען כי מדובר בהחלטה שגויה שהתקבלה בחוסר תום לב.
לתביעה צורפו אסמכתאות שונות מגרמניה ומסמכים שונים מתורגמים מגרמנית.
המדינה ביקשה לדחות את התביעה, בטענה כי האיש היה ונותר תושב ישראל, ועל כן חויב כדין.
"ניסה להטעות"
"בכל האסמכתאות שהגיש התובע אין כדי הוכחת דבר הנצרך לענייננו, משאין בהן, ולו רמז, לקשירת קשר של קבע עם המקום, בגרמניה", כתבה השופטת שרה מאירי והטיחה בתובע ביקורת חמורה. נדמה כי פסק הדין נכתב כמעט בחמת זעם, כאשר השופטת קוטלת את מסמכי התובע בזה אחר זה.
כך למשל, התובע הגיש תרגום שגוי לחוזה השכירות שלו, בו נכתב כי מדובר בהסכם לתקופה "מוגדרת", בעוד שבשפת המקור ההסכם עוסק בתקופה בלתי מוגדרת. התובע הגיש "אישור פתיחת חשבון" בנק, בעוד שמדובר באישור על סגירתו.
גם בשאלון שהגיש עם שובו לישראל התובע לא מסר גרסה עובדתית אמיתית, המשיכה השופטת. ברור כי לא שב לישראל משתמה לו אשרה, שהרי בגרמניה שהה ללא אשרה בהיותו בעל דרכון אירופאי. כמו כן, התובע לא "סיים את קשרי עבודתו בחו"ל" כפי שצוין בשאלון, שהרי הוא לא עבד בגרמניה, ומנגד טען כי יצא ללימודי תואר שני בחו"ל וחזר בסיומם ונרשם "מחדש" לאוניברסיטת ת"א.
לאחר מכן שהה בסין באשרת סטודנט עד שפג תוקפה. כאן אישר כי לא רשום באסמכתא שהציג "אישור תושבות", אלא התכוון: "תושב העיר", אם כי לא טען שביקש להגר לסין.
"אלא שאף ביה"ד קורא גרמנית (כתובע)", הבהירה השופטת, "ואכן לא כתוב באישור שהציג כי הוא "תושב"! – כל שצוין כמתגורר בכתובת של הדירה ששכר! וברור, כי אף התובע מבין ההבדל!", ובהמשך הוסיפה: "התובע בהתנהלותו זו ניסה להטעות, כך עולה, את העד מטעמו, את המל"ל, את ביה"ד וכך אף את הלשכה לס.מ. וב"כ!".
התובע לא הוכיח שניתק קשר כלכלי עם ישראל בתקופה הנדונה, והוא אף לא רכש תושבות אחרת כלשהי בתקופה המדוברת, קבעה השופטת ודחתה את התביעה.
"לא שוכנעתי כי התובע יצא את ישראל ע"מ להגר. לא הובאה בפניי ראייה כלשהי לכך. לא שוכנעתי כלל וכלל מעדות התובע, שהיתה עדות לא אמינה, לא מהימנה", סיכמה השופטת את החלטתה.
- ב"כ התובע: עו"ד זילבר
- ב"כ הנתבע: עו"ד צמיר
* עורכת דין נעמי לנדאו עוסקת בביטוח לאומי
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.