ועדת משרד הביטחון קבעה 5% לפצוע צה"ל בלי לנמק. ביהמ"ש המחוזי בת"א חייב אותה להסביר את עמדתה. לאחרונה, השופטת דחתה את נימוקי הוועדה ושוב החזירה אליה התיק, לקביעת אחוזי נכות גבוהים יותר.
בכל הנוגע לצלקות, תקנות הנכים מפרידות בין שלושה מצבים: האחד, צלקות שאינן מכערות ואינן מכאיבות, עליהן ניתן 1% נכות. השני, צלקות "מכערות או מכאיבות" עליהן יש לתת 10% נכות. השלישי, צלקות נרחבות או משמעותיות יותר, בגינן נקבעים אחוזי נכות גבוהים יותר.
לייעוץ נכי צה"ל:
עורך דין ייצוג נכי צה"ל
לאחרונה התגלעה מחלוקת בין נכה צה"ל בשנות ה-30 לחייו, לבין ועדה רפואית של משרד הביטחון, בנוגע לאחוזי הנכות בגין צלקת שיש לו ברגל ימין. נכותו הכוללת בגין הפציעה עמדה על 16%.
בשנת 2014, קבעה לו הוועדה 5% נכות עקב הצלקת, אך לא נימקה את החלטתה. לפני קרוב לשנה, השופטת חדוה וינבאום וולצקי מביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, הורתה לוועדה לשקול שוב את עמדתה ובעיקר לנמק אותה, בכדי שיהיה ניתן להבין מדוע צלקת כמו זו שתיארה הוועדה אינה עונה על הגדרת "צלקת מכוערת" שבסעיפים של מבחני הנכות.
באוגוסט שנה שעברה הוועדה התכנסה שוב, לא שינתה את עמדתה אך קבעה פרמטרים לקביעת גובה הנכות עבור צלקות – גודלה של הצלקת, טיבה ומצבה.
הוועדה ציינה נימוקים של דרגות חומרת קלה והשנייה, דרגת חומרה גבוהה.
על החלטה זו הגיש הנכה ערעור בביהמ"ש המחוזי. את המערער ייצגו עוה"ד דוד שוורצבאום וחן לוי ממשרד מרקמן את טומשין, שטענו כי עמדת הוועדה סותרת את תקנות הנכים.
עורכי הדין הציגו טענות רבות. בין היתר, הם טענו כי לפי התקנות מספיק שצלקת תהיה מכאיבה או מכערת כדי להעניק 10% נכות, והדבר נקבע אפילו במקרים של צלקות קטנות יותר מאלו של המערער.
המדינה, שיוצגה על ידי עו"ד אורית בקרמן, טענה, בין השאר, כי אין להתערב בשיקול דעתה של הוועדה, שערכה דיון מקיף, בעניין הצלקת ואף נימקה מהם הפרמטרים שהיא בוחנת לצורך קביעת שיעור הנכות בגינה.
לשיטתה, הוועדה הבהירה כי המערער אינו סובל מצלקת העונה להגדרה מכוערת או מכאיבה.
רק כדי שיבינו
השופטת וינבאום וולצקי קטלה את החלטת הוועדה והחליטה שוב להחזיר אליה את הדיון.
הפעם, הסבירה השופטת, הוועדה אכן ניסתה לנמק, אלא שהנימוק שלה מנוגד לתקנות. "מקום שמחוקק המשנה ביקש לערוך דרגות חומרה של: מזערי, קל, בינוני וגבוה, הוא ידע לעשות כן בצורה מפורשת", הבהירה השופטת.
"מה שעשתה הוועדה נשוא הערעור שבפניי הוא ערבוביה של פרמטרים שזוכים להתייחסות ספציפית בסעיף 75 (א) (3) ובהערה הנוספת וניסתה לקשור אותם ולהכילם על סעיף 75 (א) (2)", כתבה השופטת.
השופטת הוסיפה שגם התעלמות הוועדה מהתייחסותו הנפשית של המערער אינה מתיישבת עם התקנות, שקובעות כי הנכות כוללת גם תגובה נפשית.
לגופו של עניין, השופטת תיארה את הצלקת לפרטיה, והייתה חד משמעית: "תמונה זו של צלקת מבהירה לכל בר דעת שמדובר בצלקת מכערת".
"רק מאחר ואני סבורה שחשוב היה שהוועדה הרפואיות יבינו מהי הפרשנות הנכונה שיש לתת לסעיף 75 (א) ו - (ב), איני מורה על תיקון שיעור הנכות אלא משיבה את הדיון לוועדה על מנת שזו תשוב ותתכנס ובהתאם לכללים שהונחו בפנייה בפסק דיני זה, תקבע את שיעור נכותו של המערער בגין הצלקות", קבעה השופטת.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין