עובד הוראה תבע ממוסד החינוכי ומנהלו פיצויי פיטורים והחזר חיובי כרטיס אשראי שלטענתו גוהץ על ידי ההנהלה שלא כדין. לפני כשבועיים ביה"ד האזורי לעבודה הכריע בתביעה ופסק לעובד כ-90,000 שקל.
4 שנים עבד התובע כמורה בתלמוד תורה השייך לעמותת "מאיר עיניים" במודיעין, עד שביולי 2012 חתם בנסיבות שנויות במחלוקת על הסכם סיום עבודה ופיצויים.
לאחר שהמוסד לא עמד בהתחייבויותיו לפי ההסכם, פנה העובד לבית דין לצדק במודיעין וטען כי מלבד הפרת ההסכם יש לחייב את המוסד להחזיר לו כספים שלקח ממנו ללא רשות באמצעות שימוש לא מורשה בכרטיס האשראי שלו לצרכים שונים כמו השכרת רכב, רכישת כרטיסי טיסה ותשלומי קנסות.
לטענת התובע, הוא נתן למנהלו את כרטיס האשראי בשנת 2010 לבקשתו, כדי שישמש כבטוחה להשכרת רכב מחברת אלבר, ובדיעבד הסתבר לו כי המנהל עשה בכרטיס שימוש נרחב למדי.
בהחלטת ביניים שניתנה כשנה לאחר מכן, דרש בית הדין מההנהלה לפעול בהתאם להסכם, וכן לפרוע את חיובי האשראי שהשתמשה בו ללא זכות.
אלא שגם הפעם המוסד ומנהלו לא פעלו לפי ההוראות, ולתובע לא היה מנוס אלא לתבוע אותם בבית הדין לעבודה בירושלים.
בתביעה שהוגשה ב-2013, טען התובע כי התנהלותו השערורייתית של המנהל מחייבת להרים את המסך המפריד בינו לבין העמותה ולחייב אותו לשלם מכיסו האישי את כל מה שמגיע לו כולל פיצוי על עגמת הנפש שהסבה לו ההתנהלות הפגומה של המנהל, שבגינה היה צריך להתמודד עם שלל גורמים בהם חברת ההכרה ובנקים.
הנתבעים מצדם טענו כי השימוש שעשו בכרטיס האשראי היה בהסכמת התובע וכי חלק מהכספים נמשכו כקיזוז על תשלומי יתר ששולמו לתובע בעבר. הנתבעים הוסיפו וטענו כי לתובע לא מגיעים פיצויי פיטורים משום שכלל לא פוטר. עוד נטען כי אין הצדקה לחייב את המנהל באופן אישי שעה שפעל מכוח תפקידו בעמותה.
פגיעה בתכלית העמותה
בשלב הראשון הודיעה השופטת שרה שדיאור שהתובע פוטר מעבודתו וזכאי לפיצויי פיטורים. בהקשר זה השופטת הסתמכה על ההסכם בו הנהלת המוסד הודתה במפורש כי פיטרה את התובע והוא זכאי לפיצויים.
מכאן עברה השופטת לדון בסוגיית השימוש בכרטיס האשראי וקבעה כי מדובר בתרמית המצדיקה הרמת מסך והטלת אחריות אישית על המנהל הנתבע כמו גם פסיקת פיצויים על עגמת נפש.
השופטת קבעה כי הוכח שהשימוש שנעשה בכרטיס אשראי היה לצרכיו האישיים של המנהל ולא לצרכי ההוראה של העמותה, ולפיכך "אין ספק שהתנהלות הנתבע 2 [המנהל,ט.כ] פוגעת בתכלית העמותה שעניינה תלמוד תורה והוראה".
לפני סיום השופטת התייחסה להסכם הפיצויים שנחתם עם התובע (ולא קוים) וראתה בחומרה רבה את העובדה שנרשם בו כי העמותה תשלם לתובע את שכרו באמצעות רישום שעות פיקטיביות על שם מורה אחר. "זהו נדבך נוסף בטענת התנהלות לא ראויה ושלא בתום לב של הנתבעים לצורך הרמת מסך", קבעה השופטת.
התוצאה היא כי תלמוד תורה "מאיר עיניים" ומנהלו ישלמו לתובע פיצויים של 83,616 שקל בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, שכוללים פיצויי פיטורים, החזר חיובים שלא כדין ופיצוי על עגמת נפש. בנוסף, הוטלו עליהם עוד 10,000 שקל עבור שכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובע: עו"ד עוז אלדד
- ב"כ הנתבעים: עו"ד איתן אשורי
* עו"ד טמיר כרמי עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין