איש העסקים אלי עזור עדיין יפוצה אך בהרבה פחות. ביהמ"ש העליון קיבל ברובו את ערעורה של קבוצת התקשורת הקנדית קאנווסט וקבע כי מרבית פרסומיה נגד עזור אינם לשון הרע, גם אם זו הייתה "כוונת המשורר".
הסכסוך אירע בשנים 2004-2005 סביב המחלוקת העסקית שבין קאנווסט לאלי עזור וחברתו "מרקעי תקשורת" על השליטה בקבוצת "ג'רוזלם פוסט".
בעקבות מחלוקת משפטית, הצדדים ניהלו בוררות בניו יורק. בתקופה זו, על פי ביהמ"ש המחוזי, שכרה קאנווסט משרד יחסי ציבור במטרה לפגוע בתדמיתו של עזור על מנת ללחוץ עליו להתפשר בהליך הבוררות.
לשאלות בענייני לשון הרע:
עו"ד לשון הרע
כתבות שונות על המחלוקת פורסמו בעיתונים הכלכליים הנפוצים בארץ. הפרסומים כללו סיקור נרחב של הסכסוך, ובין היתר נכתב כי התנהלותו של עזור חרגה מנורמות מקובלות, וכי מסוכן להתקשר עמו בעסקים.
בסופו של יום הרכישה המשותפת לא יצאה אל הפועל, וחברתו של עזור רכשה לבדה את קבוצת הפוסט.
בעקבות הפרסומים, הגיש עזור תביעה בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, שקיבל את תביעתו ופסק לו פיצויים של מיליון שקל.
המחוזי קבע כי הכנת "תכנית המשחק" מעידה על כוונה לפגוע בשם הטוב, דבר המשפיע על אופן בחינת הפרסומים ועל המסקנה שהיה בהם לשון הרע.
אנשי קאנווסט הגישו ערעור לביהמ"ש העליון. הם טענו שביהמ"ש שגה כשהתמקד בכוונתם ולא בתוכן של הדברים והאופן שבו הם התקבלו אצל הקורא הסביר, במיוחד בהתחשב בהשלכות על חופש הביטוי.
לטענתם, הפרסומים עסקו בעיקר בסיקור של הסכסוך, דבר סביר ומקובל בעולם העסקי, ונועדו להגן על שמם הטוב.
המשיבים, שהגישו ערעור נגדי בטענה שיש להגדיל את הפיצויים, טענו כי הפרסומים מהווים לשון הרע מאחר שעזור מוצג בהם כסחטן וכמי שלא פועל לפי קודים עסקיים מקובלים.
לשיטתם, גם לא היה עניין לציבור בפרסום, משום שעזור הוא איש עסקים פרטי.
מבחן אובייקטיבי
השופט עוזי פוגלמן הגיע למסקנה שרוב הפרסומים לא היו בגדר לשון הרע.
השופט הסביר שכשמדובר בסכסוכים עסקיים יש לבחון גם את מידת העניין הציבורי בנוסף לשיקולי חופש הביטוי מול הזכות לשם טוב. לסכסוך על שליטה באמצעי תקשורת יש עניין גדול לציבור, במיוחד כשמדובר בעיתון חדשות – מוצר בסיסי בחייו של אדם.
בנוגע לטענות בדבר היותו איש פרטי, השופט קבע כי "גם אנשי עסקים שמספקים מוצר או שירות בשוק תחרותי "מוותרים" על מידה מסוימת של הגנה על זכותם לשם הטוב."
השופט פוגלמן חלק על ביהמ"ש המחוזי והסביר שהמבחן ללשון הרע צריך להיות אובייקטיבי על פי התוכן, ואילו הכוונה של המפרסם רלוונטית רק לשלב בדיקת ההגנה.
השופט ניתח בשיטתיות את סדרת הכתבות בזו אחר זו, ולבסוף קבע שרוב הפרסומים אינם בגדר לשון הרע. הרקע לסכסוך והאינטרסים השונים מתוארים בכתבות, כולל תגובת המשיבים להאשמות, וספק אם הקורא הסביר יראה ברובם תיאור עובדתי מהימן של התנהלותו של עזור.
עם זאת, השופט קבע שחלק קטן מהפרסומים כן מהווים לשון הרע. זאת משום שנכתב בהם בצורה כללית ועלומה שעזור נוהג להסתכסך עם שותפיו כעניין שבשגרה, ונוצר הרושם שבאופן כללי מסוכן ליצור איתו קשרים עסקיים.
בהקשר זה השופט הוסיף שהמשיבים לא זכאים לשום הגנה בחוק – לא "אמת דיברתי" ולא פרסום בתום לב.
בסופו של דבר, הערעור התקבל ברובו, כאמור, והוחלט להפחית את הפיצוי ל-220 אלף שקל בלבד, ו-35,000 שקל הוצאות משפט.
השופטות אסתר חיות ודפנה ברק-ארז הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ המערערים והמשיבים שכנגד: עו"ד יונתן שיף, עו"ד מירית בן-נאים, עו"ד טליה וייס-עמר
- ב"כ המשיבים והמערערים שכנגד: עו"ד אשר אקסלרד, עו"ד מיכאל נאור
* עו"ד גפנית לגזיאל שבבו ממשרד פוליאקוב לגזיאל שבבו עוסקת בדיני לשון הרע.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין