הוועדה המחוזית לא אישרה לבעל מבנה לגידול פטריות - שהקים במקומו אולם שמחות - את שינוי הייעוד למרות העובדה שמדובר ב"סביבה מופרת" שפועלים בה עסקים רבים על קרקעות חקלאיות. ביהמ"ש לעניינים מנהליים התערב.
בעל מבנה חקלאי לגידול פטריות בכפר ריינה שבצפון, ביקש בשנת 2012 להסב את המבנה למסעדה. הוא טען שלמרות העובדה שמדובר בקרקע חקלאית פועלים באזור עסקים רבים, והפנה את תשומת הלב לתוכנית עתידית שמייעדת את החלקה לתעשייה.
לייעוץ בתחום המקרקעין:
עורך דין דיני מקרקעין
נתון זה שכנע את הוועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא עמקים, והיא המליצה לוועדה המחוזית לאשר את הבקשה לתקופה של שלוש שנים.
אלא שבבדיקה שערכה היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה במחוז צפון באוגוסט 2013, עוד לפני שנדונה בקשתו של בעל המבנה, התברר כי הוא כבר החל בבנייה של מבנה גדול, מושקע ומרוצף שנועד להיות "גן ואולם לשמחות ערביות". בנסיבות אלה ביולי 2014 דחתה הוועדה המחוזית את הבקשה.
היא ציינה כי היא מודעת לעובדה שמדובר ב"סביבה מופרת" – כזו שיש בה הרבה מבנים לא חוקיים – אולם לשיטתה, הדבר לא מצדיק לאפשר למבקש לשנות את השימוש בקרקע החקלאית. עוד לקביעתה, יש סיכוי שהתוכנית לשינוי האזור לא תאושר, ובמקרה כזה לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.
הוועדה הוסיפה, כי בכל מקרה מסעדה או אולם צריכים לכלול פתרונות תברואה, פינוי אשפה והסדרי תנועה – וכל אלו משפיעים על הסביבה גם הם. לבסוף ציינה, כי אישור הבקשה מעודדת עבריינות בנייה, שכן המבקש החל בבנייה עוד לפני שקיבל לכך היתר.
בעל החלקה הגיש ערעורים על ההחלטה, אך יו"ר הוועדה המחוזית והוועדה הארצית דחו אותם. בעתירה שהגיש לפיכך לביהמ"ש לעניינים מנהליים בנצרת, הוא טען כי מדובר בהחלטה לא סבירה או מידתית.
לדבריו, הוועדה המחוזית התעלמה לחלוטין מהעובדה שהמבנה משתלב עם העסקים בסביבה ומכך שהתוכנית לפיתוח האזור כאזור עסקים כבר נמצאת בשלבים מתקדמים וסופיים.
לטענתו, החלטות הוועדה נבעו משיקולים זרים ולא ענייניים, היו נגועות בחוסר סבירות קיצונית וגרמו לו נזק רב.
המשיבות טענו כי קשה לחשוב על ניגוד גדול יותר בין שימוש חקלאי לגידול פטריות להקמת מסעדה, וכי הבקשה נדחתה משום שמדובר בסטייה ניכרת מהתוכנית. הן הוסיפו כי יש להתייחס בחומרה לכך שהמבקש עשה דין לעצמו והחל לבנות עוד לפני שקיבל את ההיתר.
לבחון את התכנון העתידי
השופט הבכיר זיאד הווארי ציין כי המבנה אכן הוקם בחריגה מהתוכנית המאשרת, אולם הוועדה המחוזית בעצמה ציינה כי היא מודעת לכך שמדובר בסביבה מופרת, כך שבפועל המבנה לא משנה את הסביבה, שכבר איבדה את אופיה החקלאי.
בנוסף, הוועדה – שטענה כי שינוי הייעוד של הקרקע יפגע בסביבה הקרובה בהיבט התחבורתי, הסביבתי והבריאותי – לא התחשבה בעובדה שהעותר כבר קיבלת היתרים ממשרד התחבורה ומהמשרד להגנת הסביבה.
השופט הבהיר לוועדה שהיא מחויבת לבדוק אם הבקשה משתלבת לא רק עם המציאות התכנונית הקיימת אלא גם עם המגמות התכנוניות העתידיות, אך היא לא עשתה זאת ודחתה את הבקשה באופן גורף מבלי לשקול את נסיבות המקרה המיוחדות ואת המלצת הוועדה המקומית. התנהלות זו, קבע השופט, מצדיקה התערבות בהחלטתה.
לפיכך, השופט קיבל את העתירה, ביטל את החלטת הוועדה המחוזית, והחזיר אליה את התיק לבדיקה מחודשת.
הוועדה תשלם לעותר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד קרן כהן בלחרסקי ממשרד עורכי הדין תיק, גלעד, קינן עוסקת בתחום הנדל"ן
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין